Monteiro, M., Vitorino, J., Salvetti, M. G., & Laranjeira, C. (2025). Seeking Something Beyond Themselves: A Concept Analysis of Spiritual Awakening Experiences at the End of Life. Nursing Reports, 15(10), 358.
מבוא
המאמר עוסק בתופעת ההתעוררות הרוחנית (Spiritual Awakening – SA) בקרב אנשים המתמודדים עם סוף החיים (End of Life – EoL), ומבקש לנתח את מושג ההתעוררות הרוחנית באופן שיטתי ומעמיק כדי להבהיר את גבולותיו, מאפייניו והשלכותיו. לפי הכותבים, חוויות סוף חיים מלוות בצרכים החורגים מהמימד הביולוגי-פיזיולוגי וכוללים ממדים רוחניים, שהם ליבת ההוויה האנושית. הבנה טובה של תהליך ההתעוררות הרוחנית עשויה לסייע לאנשי מקצוע בתחום הטיפול הפליאטיבי להעניק טיפול איכותי, אנושי ושלם יותר.
הרקע התיאורטי נשען על המודל הביופסיכוסוציאלי-רוחני, המזהה את הרוחניות כממד מרכזי בהתפתחות האדם, לצד הממדים הפיזיים, הפסיכולוגיים והחברתיים. לפי תפיסה זו, רוחניות היא ביטוי דינמי לחיפוש אחר משמעות, תכלית וטרנסצנדנציה, והיא עשויה לקבל חשיבות מיוחדת כאשר אדם מתמודד עם מחלה סופנית או משבר קיומי.
הרקע המושגי
המאמר סוקר את ההיסטוריה וההגדרות השונות של רוחניות והתעוררות רוחנית במסורות דתיות ופסיכולוגיות שונות. התעוררות רוחנית מתוארת כמעבר משמעותי בתודעה ובהבנה העצמית של האדם ושל עולמו, הכולל שינוי בתפיסה, בחוויה ובדפוסי ההתנהגות. תהליך זה מוביל לתחושת שלווה פנימית, פתיחות, חיבור אוניברסלי ותחושת אחדות עם הקיום.
הכותבים מדגישים כי התעוררות רוחנית אינה תופעה נדירה המוגבלת לאנשים דתיים, אלא חוויה אנושית כללית שעשויה להתרחש גם בקרב אנשים שאינם שייכים למסגרת אמונית כלשהי. במחקרים נמצא כי כ-41% מהמבוגרים בארצות הברית חוו חוויה רוחנית עמוקה, אולם רובם אינם מדברים עליה מחשש לביקורת או לאי הבנה מצד אנשי מקצוע.
בספרות מתוארות תופעות דומות תחת שמות שונים בתרבויות שונות, כגון "בודהי" בבודהיזם, "סהאג סמאדהי" בהינדואיזם, "בוקא" בסופיות ו"התאלוהות" בנצרות. במקרים רבים מדובר בתחושת אחדות עם היקום, אושר אינטנסיבי, חוויית זמן ומרחב משתנה ותחושת התמזגות עם האלוהי.
שיטת המחקר
המחקר התבסס על שיטת הניתוח המושגי של ווקר ואוונט (Walker & Avant), הכוללת שמונה שלבים: בחירת המושג, הבהרת מטרת הניתוח, סקירת השימושים במושג, זיהוי התכונות המגדירות, תיאור מקרים מובהקים וגבוליים, זיהוי גורמים מקדימים ותוצאות, ולבסוף איתור מדדים אמפיריים.
החיפוש הספרותי בוצע במאי 2025 בשלוש מאגרי מידע (PubMed, CINAHL ו-Scopus) וכלל מילות מפתח רבות הקשורות להתעוררות רוחנית ולהקשר של סוף החיים. לאחר סינון קפדני נכללו 21 מאמרים שפורסמו בין השנים 2010 ל-2024 ממדינות שונות. מרבית המחקרים היו איכותניים, וחלקם כמותיים או משולבים.
תוצאות הניתוח
הגדרות מילוניות
המאמר מציג הגדרות שונות של "התעוררות רוחנית" במילונים, ומדגיש כי מדובר בשינוי בתודעה ובתפיסת המציאות, המאפשר לאדם לחוות את אחדותו עם הקיום ואת הנצחיות שמעבר לגבולות הזמן והחומר.
מאפייני המושג
החוקרים זיהו ארבעה תחומים עיקריים המגדירים את מאפייני ההתעוררות הרוחנית בסוף החיים:
-
הממד החושי-תפיסתי – כולל שינויי חוויה בזמן ובמרחב, תחושות גופניות אינטנסיביות ותחושת אנרגיה פנימית משתנה. חוויות אלו מובילות לתפיסת אחדות בין העצמי לבין התודעה האוניברסלית.
-
הממד הרגשי-קוגניטיבי – מאופיין בהעמקת המוסריות, במודעות לרגע ההווה ובתחושת שלווה חיובית. האדם חווה התרחבות תודעה, הבנה אוניברסלית וחיבור אנושי.
-
הממד היחסי – מתבטא בשחרור מהיקשרות חומרית, פיתוח חמלה, נדיבות, אמפתיה ורצון לאהוב ולהיות נאהב. לעיתים מתרחש ריחוק ממוסדות דת פורמליים לטובת רוחניות אישית ואותנטית.
-
הממד הטרנסצנדנטי – מתאר התמזגות עם מציאות עליונה, חיפוש משמעות ושלווה פנימית, תחושת שייכות לקיום נשגב ורצון להותיר מורשת.
דוגמאות למקרים
המאמר מציג שלושה מקרים:
מקרה מודל של אישה צעירה שחלתה בסרטן חזה ומצאה משמעות חדשה דרך התנדבות, מדיטציה וכתיבת מכתבי מורשת לבנותיה.
מקרה גבולי של גבר שחווה חוויה רוחנית לאחר טיפול בפסילוציבין אך התקשה להגיע לקבלה של מותו.
מקרה מנוגד של גבר אתאיסט שסירב להכיר במצבו הסופני ולא גילה פתיחות רוחנית כלל.
גורמים מקדימים
נמצאו שני גורמים עיקריים להתעוררות רוחנית:
האחד הוא מודעות רוחנית, היכולת הפנימית של האדם לחוש חיבור ומשמעות, המתעצמת עם ההתקרבות למוות. השני הוא המטריצה האקזיסטנציאלית, כלומר המשבר הקיומי שנוצר מול מחלות, אובדן או סבל, הדוחף את האדם לבחון מחדש את אמונותיו ואת זהותו. מצבי משבר כאלה משמשים קרקע פוריה לשינוי רוחני עמוק.
תוצאות ותוצרים של התעוררות רוחנית
ההתעוררות הרוחנית מובילה לשינוי מערכת האמונות, להרחבת התודעה ולקבלה של המוות כחלק בלתי נפרד ממחזור החיים. היא מסייעת להפחתת הסבל הקיומי ולהענקת משמעות לחיים. התהליך מעודד שלווה פנימית, חופש רוחני וצמיחה אישית ורוחנית, ומוביל לחיזוק קשרים משפחתיים, חמלה ואהבה אוניברסלית. כמו כן, קיימת נטייה לביטול הפחד מהמוות ולהפחתת ההיקשרות לחומריות.
מדדים אמפיריים
המאמר מציג מספר כלים להערכת חוויות רוחניות, ביניהם:
סולם הרוחניות (Spirituality Scale), שאלון NETI להערכת מצבים של חוויה לא-דואלית, שאלון MEQ30 למדידת חוויות מיסטיות, סולם הטרנסצנדנטיות העצמית (STS) וכלי ASC-11D למדידת מצבים של תודעה משתנה. כלים אלו מאפשרים הערכה קלינית של מימדי החוויה הרוחנית.
דיון
הדיון במאמר מדגיש כי ההתעוררות הרוחנית בסוף החיים היא תופעה רב-ממדית ומורכבת, המשקפת שינוי עמוק בתודעת האדם וביחסו אל קיומו. היא כוללת טרנספורמציה נוירופסיכולוגית, רגשית וחברתית, המתבטאת בהרחבת תחושת העצמי ובחיבור לאחרים וליקום.
הכותבים מציינים כי מצבי משבר, כאב וסבל משמשים זרזים לתהליך זה, ומדגישים את חשיבותו של הטיפול הרוחני כחלק בלתי נפרד מהטיפול הפליאטיבי. חוויות של קבלה, שלווה ואהבה אוניברסלית תורמות למה שמכונה "מוות טוב" – מוות שליו ומשמעותי שבו האדם חש שלמות עם עצמו ועם סביבתו.
מגבלות המחקר
המאמר מציין מספר מגבלות: הקושי להגדיר באופן חד-משמעי את המושג "התעוררות רוחנית" בשל אופיו הסובייקטיבי; ההסתמכות על מקורות מתחום הסיעוד והפסיכולוגיה תוך מיעוט התייחסות לתחומי הפילוסופיה והתיאולוגיה; והעדר מחקרים אמפיריים רחבי היקף. בנוסף, חוויות רוחניות נתפסות לעיתים כבלתי מדעיות ולכן אינן נבחנות לעומק במסגרת מחקרית או רפואית.
השלכות מעשיות
הכותבים קוראים להטמעת הממד הרוחני בפרקטיקה הקלינית של צוותים פליאטיביים, באמצעות הערכה שיטתית של צרכים רוחניים, בניית תוכניות טיפול מותאמות אישית, עידוד נוכחות אמפתית והקשבה פעילה, ופיתוח הכשרות מקצועיות בתחום הרוחניות והטיפול המשולב.
הם מציעים לאמץ גישה רב-תחומית המשלבת פסיכולוגיה, סיעוד, פילוסופיה ורוחניות, שתסייע לאנשי מקצוע לזהות את החוויות הרוחניות של מטופלים וללוותם באופן תומך ולא שיפוטי.
מסקנות
המאמר מסכם כי ההתעוררות הרוחנית בסוף החיים היא תופעה אנושית אוניברסלית ורבת-פנים, בעלת השפעה עמוקה על האדם בהתמודדותו עם סופיות הקיום. תהליך זה מביא לשינוי מערכתי בזהות ובמשמעות, ומאפשר צמיחה רוחנית ואישית גם במצב של סבל ומוות קרב.
ההבנה של תהליך זה חיונית לטיפול פליאטיבי איכותי, הרואה את האדם כמכלול של גוף, נפש ורוח. שילוב הממד הרוחני בטיפול עשוי לשפר את איכות החיים והמוות של המטופלים, לחזק את יכולת ההתמודדות שלהם, ולהעניק משמעות חדשה לחוויית החיים והפרידה מהם.
