Alvim, L. B. A., & Quaioti, H. B. (2025). Authorship and musical style in wes anderson’s films from the 2010s. Intercom: Revista Brasileira de Ciências da Comunicação, 47, e2024121.
מבוא והמסגרת התיאורטית
המאמר בוחן את תפקיד המוזיקה בסרטיו של וס אנדרסון בעשור השני של המאה ה־21, תוך התמקדות בארבעה סרטים עיקריים: "ממלכת אור הירח" (2012), "מלון גרנד בודפשט" (2014), "אי הכלבים" (2018), ו"הכרוניקה הצרפתית" (2020). החוקרים מתמקדים בשני שינויים מרכזיים שהתרחשו ביצירתו המוזיקלית של אנדרסון: המעבר לשימוש מוגבר במוזיקה קלאסית קיימת, והחלפת המלחין הקבוע מארק מאת'רסבו באלכסנדר דספלה. ניתוח זה נשען על המושג "מוזיקה של יוצר" (auteur music) של גורבמן, שמתייחס לבמאים שיש להם שליטה דומיננטית בבחירת המוזיקה בסרטיהם, כפי שמודגם אצל אנדרסון. גם לאחר שינוי המלחין, ממשיך להתקיים סגנון אנדרסוני מוזיקלי מובהק, שבא לידי ביטוי בבחירות הפסקול ובאופן השימוש במוזיקה בסרט.
וס אנדרסון והמוזיקה הקלאסית
למרות שמוזיקה פופולרית הייתה במשך שנים רבות מאפיין מרכזי בסרטי אנדרסון, מוזיקה קלאסית החלה לקבל מקום בולט יותר כבר ב"משפחת טננבאום", שם שולב רומן מיתרים של ראוול. בסרטים המאוחרים יותר, ובעיקר ב"ממלכת אור הירח", תופסת המוזיקה הקלאסית תפקיד מכריע, במיוחד יצירותיו של בנג'מין בריטן, אשר לא רק מהוות רקע סונורי, אלא גם מרכיב מבני ונרטיבי. הסרט משלב יצירות כמו "מדריך לצעירים לתזמורת" ו־"Noye’s Fludde", יצירה דתית לילדים שבה גם אנדרסון עצמו השתתף בילדותו. המוזיקה הקלאסית משתלבת באופן אורגני בסיפור דרך הופעות דיגטיות, סצנות חינוכיות והתרחשויות שקשורות לעולמם של הילדים.
גם סרטים נוספים בעשור הזה משתמשים במוזיקה קלאסית כדי לחזק הקשרים נרטיביים וחזותיים. ב"מלון גרנד בודפשט", למשל, מופיעה מוזיקה של ויוואלדי ברקע סצנה המציגה את בית המלון במלוא פארו, תוך יצירת אווירה אלגנטית ומרוחקת. בסרט "הכרוניקה הצרפתית" שולב שוב ויוואלדי, הפעם באופן דיגטי, כחלק מהצגה של יצירת אמנות בתוך בית סוהר. נוסף על כך, שולבו יצירות של קלוד דביסי, יוהאן סבסטיאן באך ויוהאן שטראוס הבן.
שיתוף הפעולה עם אלכסנדר דספלה
החל מ"פנטסטיק מר פוקס" (2009), החליף דספלה את מאת'רסבו כמלחין המרכזי של אנדרסון. למרות שינוי זה, הסגנון האנדרסוני נשמר באמצעות שיתופי פעולה קרובים עם המוזיקאי והפיקוח הקפדני של הבמאי עצמו על הלחנים. דספלה מצדו מצהיר כי הוא שואף לשמר את הסגנון הוויזואלי והמוזיקלי המובהק של אנדרסון תוך חיפוש אחר דרכים לחדש. כך למשל, ב"מלון גרנד בודפשט" הוא עושה שימוש בכלים מזרח־אירופיים כמו בללייקה וזיתר, בהשראת מיקום העלילה במרכז אירופה.
המוזיקה המקורית של דספלה מבוססת פעמים רבות על קשרים ישירים עם מוזיקה קיימת. ב"ממלכת אור הירח" הוא שואב השראה ישירה מבריטן, ואילו ב"מלון גרנד בודפשט" הוא משתמש בטקסטורות המזכירות מוזיקה עממית סלאבית. ב"אי הכלבים", לעומת זאת, המוזיקה מתכתבת עם תרבות יפנית, תוך שילוב מוזיקה מסורתית יפנית ופסקולים מסרטים קלאסיים של אקירה קורוסאווה.
סגנון אנדרסוני בעריכה מוזיקלית ואפקטים חזותיים
שלושה אלמנטים מוזיקליים מזוהים עם סרטיו של אנדרסון: שימוש במוזיקה ברצפי מונטאז', שילוב מוזיקה בסצנות הילוך איטי, ושימוש במכשירים דיגטיים המנגנים מוזיקה שמייצגת את רגשות הדמויות. כל שלושת המאפיינים הללו עוברים שינויים מהותיים בסרטי העשור השני.
במונטאז'ים, שהיו בעבר קשורים במוזיקת פופ ושימשו לחיבור בין זמנים או מרחבים שונים, המוזיקה מאבדת בהדרגה מחשיבותה ומפנה מקום לנרטור או לקול הדובר. למשל, ב"מלון גרנד בודפשט" וב"אי הכלבים", חיבור הסצנות מתבצע בעיקר על ידי קול המספר, בעוד שהמוזיקה ברקע שומרת על אופי מלווה בלבד. ב"ממלכת אור הירח" נותרו כמה סצנות מונטאז' עם מוזיקה מובהקת של בריטן, אך גם הן מוגבלות במספרן ובאורכן.
השינוי בולט עוד יותר בשימוש במוזיקה בסצנות הילוך איטי. בעבר שימשו שירים של להקות רוק קלאסיות לליווי סצנות איטיות של הליכה דרמטית או רגשית, אולם ב"ממלכת אור הירח", הסצנה האיטית מלווה במוזיקה מקורית של דספלה. בשני הסרטים הבאים כלל לא מופיעות סצנות איטיות בליווי מוזיקה, וב"הכרוניקה הצרפתית" ישנה רק סצנה קצרצרה של 13 שניות, גם היא בליווי מוזיקה מקורית שברקע.
בנוגע לשימוש במוזיקה ממקורות דיגטיים, שבאופן מסורתי ייצגה רגשות של דמויות, ניכר דילול מהותי. רק סצנה אחת ב"ממלכת אור הירח" מראה את סוזי משמיעה שיר אהוב על סם תוך כדי ריקוד על החוף. ב"הכרוניקה הצרפתית", דמותו של זפירלי משמיעה שיר בבר אך הוא נקטע כמעט מיידית. השימוש ברדיו ובטלוויזיה ב"אי הכלבים" נוגע יותר למידע עלילה מאשר להבעה רגשית.
סיכום
המאמר מציג את השינויים שחלו בסגנונו המוזיקלי של וס אנדרסון לאורך שנות העשרה של המאה ה־21 תוך שמירה על ייחודו האמנותי. שינוי המלחין לדספלה לא ביטל את טביעת היד של אנדרסון, אלא חיזק אותה בדרכים חדשות. ירידת השימוש במוזיקה פופולרית ועליית חשיבות המוזיקה הקלאסית משקפת לא רק העדפות מוזיקליות אלא גם בחירה סגנונית־נרטיבית. נוסף לכך, גם האופנים המסורתיים שבהם שולבה מוזיקה, כמו מונטאז'ים וסצנות איטיות, עברו שינוי או דעיכה. ובכל זאת, המוזיקה נותרה מרכיב מרכזי בהגדרת סגנונו הקולנועי של אנדרסון, גם כאשר היא פועלת באופנים פחות בולטים.