כיצד נתפסת אפליה דתית במקום העבודה: הרחבת המבט

Schneider, R. C., Carroll Coleman, D., Howard Ecklund, E., & Daniels, D. (2022). How religious discrimination is perceived in the workplace: Expanding the view. Socius, 8, 23780231211070920.‏

רקע והצדקה לחקר הנושא

אפליה במקום העבודה נחקרה רבות לאורך השנים, אולם המחקר התמקד בעיקר בהיבטים של מגדר, גזע וגיל. אפליה על רקע דתי נותרה תחום מוזנח יחסית, על אף שכמעט שלושה רבעים מהאמריקאים מדווחים כי הדת חשובה בחייהם. יתר על כן, תלונות על אפליה דתית בעבודה שהוגשו לנציבות ההזדמנויות השוות בתעסוקה (EEOC) עלו ב-73 אחוזים בין השנים 1992 ל-2020, עלייה שמגמדת את השינויים בסוגי אפליה אחרים כגון מגדר וגזע, אשר אף פחתו באותה תקופה.

נוסף על כך, המגוון הדתי בארצות הברית הולך וגדל: יותר אנשים מזהים עצמם כחסרי דת, קהילות דתיות שאינן נוצריות צומחות, ואף בתוך הנצרות קיים גיוון גזעי ואתני הולך ורב. מציאות זו הופכת את מקום העבודה לאחד המרחבים המרכזיים שבהם נפגשים אנשים מרקעים דתיים שונים, ועמה עולה הפוטנציאל לחיכוכים ולפגיעה.

שאלות המחקר ומסגרת תיאורטית

המחקר בוחן שתי שאלות מרכזיות: ראשית, מהם הדרכים השונות שבהן עובדים תופסים אפליה דתית במקום העבודה? שנית, כיצד תפיסות אלו דומות ושונות בין קבוצות הרוב הדתי למיעוטים דתיים?

הרקע התיאורטי מצביע על כך שמחקרים קודמים התמקדו בעיקר בחוויות המוסלמים בתהליכי גיוס, ומיעטו לעסוק בקבוצות כמו יהודים, הינדים, בודהיסטים וחסרי דת. מחקרים על נוצרים, בהיותם קבוצת הרוב, כמעט נעדרים לחלוטין מהספרות המקצועית. עם זאת, ישנן עדויות לכך שגם נוצרים, ובפרט נוצרים אוונגליסטים בסביבות עבודה מסוימות כגון אקדמיה, מדווחים על אפליה. מושג מפתח שמסגר את הדיון הוא "מיקרו-אגרסיות", המתייחס להתנהגויות עדינות וחוזרות שנתפסות כמשפילות, מבטלות או מפלות, ואשר אינן עולות בהכרח לכדי הגדרה משפטית של אפליה אך פוגעות ברווחת העובדים.

מתודולוגיה

המחקר מתבסס על שילוב של נתוני סקר ושיטות איכותניות. הסקר הלאומי כלל 13,270 משיבים ומתוכם נלקחה תת-קבוצה של 11,356 עובדים. בנוסף, נערכו 194 ראיונות עומק מובנים-למחצה עם נוצרים (159), יהודים (13), מוסלמים (10) וחסרי דת (12). המרואיינים נבחרו על בסיס גיוון לפי עמדה ארגונית, גזע, השכלה, ענף תעסוקה, גיל ואזור גיאוגרפי. הראיונות נותחו תחילה בקידוד תיאורי (כן/לא לגבי חוויית אפליה) ולאחר מכן בשיטה אינדוקטיבית-פרשנית לזיהוי נושאים חוצי-קבוצות ותוך-קבוצתיים.

ממצאים

שכיחות האפליה הדתית הנתפסת

כמעט שליש מכלל המשיבים בסקר (27 אחוזים) דיווחו כי חוו אפליה דתית בשלב כלשהו בחייהם המקצועיים. הפילוח לפי קבוצות מגלה הבדלים ניכרים:

• מוסלמים: 63 אחוזים
• יהודים: 52 אחוזים
• פרוטסטנטים אוונגליסטים: 36 אחוזים
• נוצרים אחרים: כ-24 אחוזים
• קתולים ופרוטסטנטים ממסדיים: כ-20 אחוזים
• חסרי דת: 27 אחוזים

ראוי לציין כי 24 אחוזים מאלה שדיווחו על אפליה דתית ציינו גם אפליה מסוגים אחרים, כאשר בקרב מוסלמים ויהודים השיעורים היו גבוהים במיוחד (60 ו-44 אחוזים, בהתאמה).

מיקרו-אגרסיות מילוליות וסטריאוטיפים

הצורה הנפוצה ביותר של אפליה שתוארה הייתה מיקרו-אגרסיות מילוליות: קריאות גנאי, לעג, לצנות ו"בדיחות" פוגעניות. יהודים ומוסלמים תיארו הערות הנשענות על דימויים אנטישמיים ואנטי-איסלאמיים מושרשים, כגון המשייכים ליהודים שליטה בבנקים ולמוסלמים קשרים לאלימות ולקיצוניות. תופעות אלו אינן רק עלבונות אישיים אלא ממשיכות מסורת אידיאולוגית ארוכת שנים שהצדיקה אלימות כנגד קבוצות אלה.

לעומת זאת, אצל נוצרים, ובפרט אוונגליסטים, המיקרו-אגרסיות נטו לבוא בצורת כינויים כמו "הקדוש", "יסו של שכבת" (Jesus Lover) או "ילד מטיף", אשר שיקפו סטריאוטיפ של צרות אופקים ושיפוטיות. מרואיינים אלה קישרו לרוב את האפליה הנתפסת לנטייתם לדבוק בעמדות מוסריות ולסרב להשתתף בהתנהגויות שנחשבו בעיניהם לבלתי הולמות.

הדרה חברתית ותחושת "אחרוּת"

קבוצה שנייה של חוויות נגעה לתחושה של הדרה חברתית או "אחרות". מוסלמים ויהודים תיארו כיצד עמיתים נהגו כלפיהם כאילו היו שבירים, מוזרים או אקזוטיים, לעיתים מתוך כוונה טובה, אך בצורה שגרמה לאי-נוחות ולתחושת בידול. חסרי דת תיארו חשש מהתגובות של עמיתים והשקיעו מאמץ להסתיר את זהותם, בין מחשש לפיטורין ובין מחשש להיות מסומנים כאנשים חסרי מוסר. חלקם תיארו את הסביבה כ"אגרסיבית נוצרית", מה שהוביל אותם לשתוק ולהישאר "מתחת לרדאר".

גם נוצרים, ובמיוחד נשים ובני מיעוטים גזעיים שבקרב הנוצרים, תיארו הדרה חברתית. הדבר בא לידי ביטוי למשל בכך שלא הוזמנו לאירועים חברתיים מחוץ לשעות העבודה, כיוון שעמיתיהם הניחו שלא יהיו מעוניינים בשל אמונתם. בנוסף, נוצרים שעבדו בסביבות בהן הרוב לא שיתף את השקפותיהם הדתיות-פוליטיות חשו לעיתים כי נדחקו לשוליים.

חגים דתיים וסמלים

נושא נוסף שעלה בראיונות היה הקושי סביב שמירה על חגים דתיים ועל ביטויי אמונה חיצוניים. יהודים ומוסלמים, ובמיוחד נשים, תיארו כיצד לבוש דתי כמו כיסוי הראש עורר מבטים, פגע ביחסים מקצועיים ואף יצר חשש פיזי. חלקן הסתירו את זהותן הדתית מראש כדי למנוע עוינות.

נוצרים תיארו אירועים שבהם מנהלים הביעו עוינות כלפי ציון חגים כמו שישי הטוב (Good Friday), יום האפר (Ash Wednesday) או קישוטי חג המולד. מן הצד השני, חסרי דת ומיעוטים דתיים חשו כי ביטויי הנצרות הנפוצים בסביבת העבודה, כמו ברכות לחג המולד ותפילות קבוצתיות, הופכים אותם לאאוטסיידרים.

מורכבות הנרטיב האוונגליסטי

מרואיינים אוונגליסטים בלטו בדפוס נרטיבי מיוחד: הם נטו לתאר את האפליה שחוו כנובעת מ"עמידה מוסרית" כנגד התנהגויות בלתי אתיות. רק בקרב גברים אוונגליסטים לבנים נמצאו עדויות לאפליה שגרמה לאי-קידום תעסוקתי או לפיטורים. עם זאת, נרטיבים אלה מציבים לעיתים את הדובר כדמות של טוהר מוסרי מול סביבה עוינת, וזאת מבלי להכיר ביתרונות המבניים הנובעים מהיות הנצרות דת הרוב בארצות הברית. בולט גם כי חלק מהמרואיינים האוונגליסטים שיחסום של הפלייתם עם אפליה גזעית, קרי, פיקפקו בזכייה של עמית ממוצא מיעוט גזעי בתפקיד שחפצו בו.

מסקנות

המחקר מצביע על כך שאפליה דתית נתפסת היא תופעה נפוצה בקרב קבוצות דתיות מגוונות, ואינה נחלתן הבלעדית של מיעוטים. עם זאת, האופן שבו האפליה נתפסת ומתוארת שונה מהותית בין קבוצות הרוב למיעוטים: בעוד שמוסלמים, יהודים וחסרי דת קושרים אותה לסטריאוטיפים קבוצתיים ולתחושת היות זרים, נוצרים קושרים אותה בדרך כלל לביטוי אמונה אישי ולעמדות מוסריות. המחקר מדגיש כי השפעות האפליה אינן מסתיימות בתחושה סובייקטיבית בלבד, אלא עשויות לפגוע בשביעות הרצון מהעבודה, ברווחה הנפשית, וביכולת להביע את הזהות הדתית בגלוי. כמו כן, הממצאים מחזקים את הצורך במחקר נוסף על קבוצות מיעוט דתיות, ועל האינטראקציה שבין דת, גזע, מגדר ופוליטיקה בתפיסת האפליה.