בריונות בבתי ספר כבעיה מתמשכת
בריונות נותרת בעיה חמורה בבתי ספר באנגליה ובעולם כולו, על אף מחקרים רבים, התערבויות ומדיניות שנועדו להתמודד עמה. הדאגה מיוחדת לנוכח הקשר הידוע בין חוויית בריונות לבין חרדה, דיכאון ואף אובדנות. בתי ספר באנגליה מחויבים מבחינה חוקית לטפל בתופעה, אולם ההתערבויות הקיימות הצליחו בדרך כלל רק במידה מוגבלת. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא היעדר בסיס תיאורטי ודיון ביקורתי מעמיק בשאלת הכוח, המהוות מכשול לניתוח ממצאים מורכבים ולפיתוח פתרונות אפקטיביים.
כוח ובריונות: הגישה המסורתית מול הגישה הפוקואלדיאנית
ההגדרה המסורתית לבריונות, שפותחה על ידי אולווס (Olweus) ב-1993, מציינת קיומו של חוסר איזון ברור בכוח בין הקורבן למבריין. גישה זו מתמקדת בפרטים ובמאפיינים האישיים שלהם. לעומת זאת, מישל פוקו תפס את הכוח לא כאובייקט שניתן להחזיק בו, אלא כמכלול כוחות הפועלים על יחידים ועל תהליכים חברתיים. מנקודת מבט פוקואלדיאנית, כוח פועל דרך נורמות מוסדיות וחברתיות המשפיעות על מחשבות והתנהגויות, ועשוי לתרום לבריונות.
ארגון אונסק"ו והפורום העולמי נגד בריונות הציעו לאחרונה הגדרה מרחיבה, לפיה בריונות בבית הספר מאופיינת בחוסר איזון בכוח שמופעל או מוגבל על ידי הנורמות המוסדיות והחברתיות של בית הספר ומערכת החינוך, ומשמעותה היא היעדר תגובה אפקטיבית ודאגה כלפי המטרה מצד בני גיל ומבוגרים. הגדרה זו מאפשרת לחקור אי-שוויון ולבחון כיצד נורמות המוסד תורמות לתופעה.
מושגי יסוד בתיאוריה הפוקואלדיאנית
פוקו מתאר כיצד הכוח הדיסציפלינרי החליף את הכוח הריבוני. הכוח הריבוני מתייחס לשלטון מרכזי מלכותי, ואילו הכוח הדיסציפלינרי פועל באופן עדין, יוצר משמעויות ומשפיע על מחשבות והתנהגויות. הכוח קיים בכל מערכות היחסים, ואין אדם שנמצא מחוצה לו לחלוטין. עם זאת, ישנם פערים, כגון אלה הנובעים ממעמד חברתי, שבהם קבוצות מסוימות נשלטות יותר מאחרות.
שני מנגנוני כוח מרכזיים הם נורמליזציה ומעקב. הנורמליזציה יוצרת היררכיות וחלוקות, כאשר ערכם של תלמידים נמדד בהישגים לימודיים, ומי שאינם עומדים בסטנדרטים עשויים להיות מודרים. המעקב גורם לכך שפרטים הנוטים לחרוג מהנורמות יפוקחו ויידקדקו עליהם, ולעיתים אף יסבלו מהתגברות הענישה ובריונות. ואולם, בכל מקום שבו קיים כוח קיימת גם התנגדות, ויש דרכים מגוונות להפעיל אותה. ככל שהפרט שרוי יותר תחת שליטה, כך קשה לו יותר להתנגד.
הגישה הפוקואלדיאנית להבנת בריונות
היררכיות וסיווג לפי יכולת
תלמידים מתוכנתים ומותנים דרך ימי לימוד מוסדיים ומבוקרים, ובריונות נלמדת דרך פרקטיקות מחלקות כמו מיון לפי יכולת וציונים. תלמידים המוצבים בקבוצות ה"תחתונות" חשים שאחרים תופסים אותם, ואף הם עצמם תופסים את עצמם, כ"עבי קליעה". גם תלמידים בקבוצות הגבוהות עשויים לסבול מלחץ לעמוד בסטנדרטים שאינם מושגים. ילדים עם לקויות למידה נוטים לחוות רמה גבוהה יותר של הדרה מצד בני גילם ומורים בהשוואה לאלה שבקבוצות הגבוהות.
מאבקי כוח בין תלמידים למורים
מורים עצמם נמצאים תחת מעקב לוודאות שתלמידיהם עומדים בסטנדרטים הנדרשים, וכך עשויים לתרגם זאת לכיוון תלמידים שאינם עומדים בסטנדרטים. תלמידים שיש להם לקויות למידה, הבאים מרקע כלכלי מקופח וברובם בנים, חשים לרוב שמורים מתעמרים בהם שלא בצדק. יחסים עוינים בין תלמידים ל"נרדפים" על ידי מורים עלולים לתרום לבריונות. הענישה המקובלת, כגון מעצר ובידוד, מגבירה לעיתים שעמום, שהוא כשלעצמו גורם מרכזי בבריונות, שכן הבריונות מאפשרת לתלמידים להרגיש שליטה ועניין. ענישה תכופה עשויה לגרום לתלמידים לתגובה של כעס, ולדיכוי קולם, דבר שמגביר את הבריונות במקום לצמצם אותה.
מעמד ובריונות
ילדים רבים שמעורבים בבריונות נתפסים כפופולריים בקרב עמיתיהם. מנקודת המבט הפוקואלדיאנית, כוח הוא פרודוקטיבי, וילדים עשויים לנהוג בבריונות כדי לרכוש מעמד ולא בהכרח כדי לשלוט באחרים. פופולריות שהושגה דרך בריונות יכולה לענות על צרכים חברתיים, ולפיכך אם הבריונות משרתת את הצרכים הללו, הסיכוי שהתלמיד יחדול ממנה קטן. התערבויות כמו מעצר עשויות אפילו לחזק את מעמד המבריין. פופולריות היא דינמית ועלולה להפוך את אותם תלמידים לקורבנות קנאה ובריונות.
יישום הגישה הפוקואלדיאנית להתנגדות לבריונות
התנגדות וקול התלמיד
פוקו מציע שחשוב לאפשר לפרטים להבין כיצד הם ממוקמים במבני כוח, כדי שיוכלו להתמודד עמם. אחת האסטרטגיות המרכזיות להתנגדות היא ביזור מרכזי קבלת ההחלטות, כדי לאפשר לתלמידים להפעיל כוח דרך קולם. מחקר של נסים (Nassem, 2020) כלל עבודת קבוצה בהנהגת תלמידים שמטרתה להבין ולהתמודד עם חוויות הבריונות הספציפיות של הילדים. השתתפו בה תלמידים ממגוון עמדות: פופולריים שנקטו בבריונות, כאלה שהרגישו שמתעמרים בהם, וכאלה שהושפעו פחות ישירות. התלמידים דנו בתכונות המוערכות בקרב ילדים, בגורמים להדרה חברתית ובדרכים לכלול את המודרים. כמו כן דנו בפרקטיקות נוכחיות כמו ענישה, שעמום ומיון לפי יכולת, בהשפעתן ובהזדמנויות להתנגדות.
מתן קול לתלמידים פירושו חינוכם לתפקידם בעולם. תלמידים שמבטאים קולם ומפעילים כוח לשיפור יחסיהם עם אחרים עשויים להרגיש "טובים מספיק" ולא לנסות להשיג כוח דרך בריונות. יצירת ערוצים חדשים לכוח עשויה לאפשר הפעלתו והתנגדות לו דרך קול התלמיד.
התנגדות ברמה האישית: "הדאגה לעצמי"
בכתביו המאוחרים הדגיש פוקו את "הדאגה לעצמי" (care of the self) כצורת התנגדות. מדובר בעבודה מכוונת על עצמי כדי להפוך לאדם שמנהל את עצמו, בדרכים העשויות להפוך אותו לשונה ולצמצם את הדומיננטיות עליו. הדבר מצריך מהפרט לפתח את עמדתו המוסרית ויחסו לעצמי, לרפלקציה וללמידה לשם שינוי. נסים (2020) פיתחה תוכנית חונכות לתלמידים שנטלו חלק מתמיד בבריונות, שכוללה לרוב חונכות יחידנית ולעיתים בקבוצות קטנות. במסגרתה דנו המנוחכים בסכסוכים שחוו, ניסו להבין את נקודת המבט של הצד השני, ובחנו אפשרויות שינוי. באמצעות משחק תפקידים ניתחו דרכים שונות להפעלת כוח ולהתנגדות לו, ודנו בתוצאות האפשריות של תגובות שונות.
התוצאות הראו שמנוחכים שיפרו את יחסיהם עם תלמידים ומורים שהיו בסכסוך עמם, ביטאו את עצמם בצורה אפקטיבית יותר, ובסיום תקופת החונכות פסקו הדיווחים על מעורבותם בבריונות. אחד המנוחכים תיאר: "כל הדברים עם הקטטות, כל הדברים הרעים שעשיתי, עזבתי אותם, הכל נגמר."
מערכות יחסים
ניתן לפעול להתנגדות גם דרך מערכות היחסים עם תלמידים אחרים ומורים. גישות משקמות (restorative approaches) כוללות תיווך מובנה בין אנשים בסכסוך לדיון בסיבות הסכסוך ולתיקון יחסים. ואולם, גישות אלה מתמקדות בעיקר בתיקון היחסים, בעוד שפוקו ממקד את תשומת הלב בכיצד הכוח ממקם את הפרטים ומציע גישה עדינה ורב-ממדית יותר. לפיכך, הגישה הפוקואלדיאנית יכולה להוסיף שכבה נוספת לגישות המשקמות. לדוגמה, בסיום תוכניות העבודה הקבוצתית והחונכות נוהל מפגש בין מנוחך לתלמיד אחר, שניהם חשו ש"מתעמרים" בהם אחד בשני. עבודה קודמת שבה השתתפו שיפרה את הבנתם את הצד השני ואיפשרה דיאלוג פורה יותר.
מגבלות ההתנגדות
בתוך כל ניסיון לשינוי, צפויים להיות מאבקי כוח. תלמידים שמתנגדים לבריונות עלולים להיות ממוקדים לפגיעה, במיוחד קורבנות הבריונות שמנסים לדבר. ישנן גם מגבלות מבניות, שכן אנשי צוות בית הספר עצמם עשויים לא לשפר את פרקטיקותיהם ולהתנגד לשינוי. תלמידים שמנסים להשתנות עשויים למצוא קשיים כאשר נתקלים בהתנגדות מצד הצוות. ואולם, תלמידים שחשים שביכולתם לאתגר את מוריהם בכבוד, כמו כאשר הם חשים שמתנכלים להם, יכולים לשנות את אופי האינטראקציה. שינוי אמיתי במערכת הוא תהליך ממושך ואינו קורה בבת אחת.
ההתנגדות עלולה להוביל להקמת מערכת חלופית, אבל אין להניח שזו עדיפה על הקודמת. כדי לשפר פרקטיקות, תלמידים ומורים יכולים לנתח יחד כיצד אפשר להפעיל כוח אחרת תוך שיקול הסיכונים וההזדמנויות. אסטרטגיות נגד בריונות צריכות להיות דינמיות ולהסתגל למגוון חוויות שגישות קודמות לא פתרו. כמו כן, כל ארגון המעורב בהתנגדות צריך להעריך מחדש את מטרותיו, ולאזן בין פעולה קולקטיבית לבין חופש המחאה.
סיכום ומסקנות
הגישה הפוקואלדיאנית מאפשרת להבין בצורה עמוקה ומורכבת יותר את הכוח הטמון בתופעת הבריונות. הענישה והמיון לפי יכולת עלולים להנציח אי-שוויון על ידי כיוון תלמידים, ובמיוחד בנים ממעמד פועלים עם לקויות למידה ורקע כלכלי מקופח, ולהגדירם כ"מבריינים". עם זאת, פוקו אינו מציין במפורש כיצד יחידים יכולים לשנות את מיקומם.
אסטרטגיות מומלצות כוללות ביזור מרכזי קבלת ההחלטות, דיאלוג שוטף בין מורים לתלמידים ובין תלמידים לתלמידים, תוכניות חונכות לתלמידים עם מעורבות מתמשכת בבריונות, ועידוד תלמידים ומורים לביקורת עצמית על חשיבתם ותגובותיהם. ניתן לשלב את הגישה הפוקואלדיאנית עם גישות משקמות כדי להוסיף עומק לטיפול בדינמיקות הכוח.
הגישה הפוקואלדיאנית היא רפלקטיבית, ביקורתית ומציעה אסטרטגיות ארוכות טווח הניתנות להתאמה, שיש בהן יתרון על פני התערבויות ספציפיות, נוקשות וקצרות טווח. היא נותרת גמישה ומאפשרת התאמה לחוויות אינדיבידואליות ולהקשרים שונים. עם זאת, יש להכיר במגבלה שגישה זו לא נחקרה לעומק מספיק בהשוואה לגישות הפרטניות המבוססות על ראיות. נדרש מחקר נוסף כדי לפתח אסטרטגיות מעשיות ברורות מתוך מסגרת זו.
מקור
Nassem, E. M. (2025). The application of a Foucauldian approach to analyse school bullying: a critique. Pastoral Care in Education, 43(1), 88–106.