Lazard, L., Capdevila, R., Turley, E. L., Gilfoyle, K., & Stavropoulou, N. (2025). Deepfake Technology and Gender-Based Violence: A Scoping Review. Trauma, Violence, & Abuse, 15248380251384271.
מבוא
האלימות המקוונת נגד נשים (OVAW) היא תופעה גלובלית גוברת, שבאה לידי ביטוי בין היתר בטכנולוגיות חדשות כמו דיפ פייק. השימוש בדיפ פייק באלימות מגדרית אינו רק שאלה של פרטיות, אלא של כוח, שליטה, והשתקה. דיפ פייק, שנוצר על ידי למידת מכונה, מאפשר יצירת תוכן מדומה למראה אמיתי, שבמרבית המקרים מיני או פורנוגרפי, ומכוון בעיקר נגד נשים, ובפרט נגד נשים מוכרות, פעילות פמיניסטיות ונשים מקבוצות מיעוט. אף שהמונח "דיפ פייק פורנוגרפיה" נפוץ בשיח, השימוש בו בעייתי משום שהוא מתעלם מהעובדה שמדובר בתוכן לא-קונסנסואלי ופוגעני. לפיכך, הסקירה מחליפה אותו במונח "אלימות מגדרית באמצעות דיפ פייק".
אתגרי ההגדרה וההבחנה המושגית
הגדרות הדיפ פייק בספרות אינן אחידות. פעמים רבות יש בלבול בין דיפ פייק לעריכות תמונה פשוטות בפוטושופ. בעוד שפוטושופ ניתן לזיהוי, דיפ פייק קשה לזיהוי עד בלתי אפשרי. דיפ פייק מערב שימוש בטכנולוגיות מתקדמות כגון החלפת פנים, יצירת פנים מלאכותיים, חיקוי דיבור, והנפשת תווי פנים באופן ריאליסטי. ההכלאה בין דיפ פייק לבין צורות אחרות של פגיעות מיניות דיגיטליות, כמו הפצה לא-קונסנסואלית של תמונות אינטימיות (IBSA), מקשה על אפיון מדויק של התופעה.
הסקירה מדגישה את החשיבות בפיתוח הגדרות מדויקות כדי שניתן יהיה לחקור את התופעה, למדוד את היקפה, לגבש מדיניות מתאימה ולחולל שינוי חברתי. ההבחנה בין דיפ פייק לתוכן מיני דיגיטלי אחר חיונית כדי לא להחמיץ את הסכנות הייחודיות הטמונות בטכנולוגיה זו.
היקף התופעה וקבוצות סיכון
קשה לקבוע את שכיחות התופעה בשל ערבוב המונחים, אך ידוע כי כמעט כל הדיפ פייקים המיניים פוגעים בנשים. מחקרים מצביעים על כך שגברים צעירים הם היוצרים והמפיצים המרכזיים של תוכן זה, וכי נשים, בפרט אלה בעלות נוכחות ציבורית או המשתייכות לקבוצות מוחלשות, הן היעד המרכזי. הפגיעה כוללת נזק רגשי, חברתי, תעסוקתי, ומשפטי, עם השלכות כמו דיכאון, חרדה, פגיעה במערכות יחסים ואובדן מוניטין.
הבניית האחריות החברתית וההשתקה
תפיסות חברתיות נוטות למזער את חומרת הדיפ פייק המיני, ולעיתים אף לראות בו מקור הומור או בידור. תוכן מיני דיפ פייקי זוכה להד רחב ברשתות החברתיות, מה שתורם להטלת האחריות על הקורבנות ולא על הפלטפורמות. מחקרים מצביעים על כך שככל שהדיפ פייק מצחיק או מבדר יותר, כך קטֵנה התחושה שלפלטפורמה יש אחריות לפעול נגדו. כמו כן, יש פער בין ביטחון עצמי גבוה בזיהוי דיפ פייק לבין יכולת אמיתית לעשות זאת.
הפער הזה מדגיש את הסכנה: גם אנשים נבונים ובטוחים בעצמם עלולים להאמין שהתוכן אמיתי, ובכך לתרום להאשמת הקורבן ולהפצה נוספת של הפגיעה.
תובנות על היוצרים והקהילות ברשת
המניעים ליצירת דיפ פייק מיני מגוונים. חלקם נובעים מסיפוק מיני אישי, חלקם מתוך רצון לשלוט, להשפיל או לנקום. דיפ פייק הוא אמצעי להפגנת גבריות רעילה, ולביטוי של עליונות טכנולוגית הנחבאת מאחורי חזות נייטרלית של "תחכום טכנולוגי".
קהילות יוצרי דיפ פייקים פועלות בפלטפורמות כמו גיטהאב או רדיט, שם ניכרת תרבות של טשטוש אחריות, השטחה של הפגיעה, ולעיתים גם ניסיון להסתיר את הזהות האישית כדי להימנע מסנקציות. הדיונים בקרב היוצרים ממקמים את העיסוק בטכנולוגיה כחלק מבניית זהות גברית הגמונית, ולעיתים אף כמנגנון להצגת גבריות מדוכאת המגיבה בכוחנות.
השפעות על הקורבנות ותגובותיהם
נפגעות דיפ פייק מתמודדות עם פגיעה קשה בתדמיתן ובתחושת הזהות שלהן. חלקן מנסות להתמודד באמצעות הימנעות מחשיפה דיגיטלית, שימוש בתמונות שאינן חושפות זהות אמיתית, או פרישה מהמרחב הדיגיטלי לחלוטין. נשים רבות מעידות על תחושות בושה, אשמה ואובדן שליטה, גם כאשר הן לא השתתפו בשום אקט שצולם בפועל.
המחקר מצביע על כך שנשים נוקטות אמצעי מיגון אישיים, אך התמקדות זו עלולה להוביל להאשמת הקורבן. יש צורך להעביר את מרכז הכובד מהנפגעת אל היוצר, המפיץ והחברה כולה.
פערים באקדמיה ובמדיניות
הסקירה מצביעה על פער מהותי במחקר הקיים: רובו עוסק בטכנולוגיה עצמה או בזיהוי דיפ פייקים, אך פחות באלימות מגדרית שמאחורי התופעה. תחומים כמו קרימינולוגיה, סוציולוגיה, מגדר ופסיכולוגיה נותרו מאחור, אף על פי שיש להם מסורת מחקרית עשירה בניתוח אלימות מינית ומגדרית.
כמו כן, הגישה החוקית לתופעה נותרה מוגבלת, בין השאר משום שההגדרות המשפטיות אינן תואמות את המציאות המורכבת של דיפ פייק. קיים צורך בהכרה משפטית מפורשת בפגיעות אלו כעבירות מין מגדריות.
אי-שוויון חברתי, גזענות ודיכוי מצטבר
האלימות בדיפ פייק אינה רק מגדרית, אלא מצטלבת עם גזע, מעמד, נטייה מינית וזהות אתנית. מחקרים מצביעים על כך שבינה מלאכותית מנציחה סטריאוטיפים: פנים נשיות נראות לבנות ועדינות יותר, בעוד שנשים לא לבנות מוצגות כגבריות או אגרסיביות. נשים ממיעוטים, במיוחד פמיניסטיות או להט"ביות, סובלות לעיתים קרובות ממתקפות חוזרות ונשנות המכוונות לשתיקן.
הסקירה מציעה כי יש צורך במחקר פמיניסטי אינטרסקציונלי שיבחן כיצד טכנולוגיות כמו דיפ פייק תורמות לשימור הכוח הפטריארכלי ולמחיקת זהויות שאינן נורמטיביות.
חינוך, מדיניות והתערבות
כדי להתמודד עם התופעה יש לקדם מחקר איכותני וכמותי שיבחן את שיעורי ההפצה, המוטיבציות והמאפיינים הדמוגרפיים של יוצרי ומשתמשי דיפ פייק מיני. יש לקדם חינוך מגדרי וטכנולוגי בגיל צעיר, לחזק קמפיינים ציבוריים, ולבנות מערכות סיוע ותמיכה לנפגעות.
המלצות כוללות שיתופי פעולה בין מוסדות אקדמיים, ארגוני נשים, גופי שלטון וחברות טכנולוגיה. יש לשלב נשים, בפרט מקבוצות מוחלשות, בתהליכי קבלת ההחלטות הקשורות לפיתוח בינה מלאכותית ורגולציה של תוכן דיגיטלי.
סיכום
האלימות המינית המבוצעת באמצעים טכנולוגיים מתקדמים כמו דיפ פייק מדגישה את הדחיפות בבחינה מחדש של האופן שבו החברה מבינה, מזהה ומתמודדת עם פגיעות מיניות בעולם הדיגיטלי. היכולת הטכנולוגית ליצור מציאות מדומה מחריפה את הסיכון, את הפגיעוּת של נשים, ואת הקושי המשפטי והחברתי להתמודד עם הפשעים הללו. הסקירה מדגישה את הצורך המיידי בפיתוח מסגרות תיאורטיות, מחקריות, משפטיות וחינוכיות המעמידות את מגדר, כוח, ואתיקה במרכז ההתמודדות עם תופעה זו.