Park, S. J. (2025). You Shall Purge the Evil from Your Midst: Legal Omissions and Reconstructions of the Illicit Sex Laws in Deuteronomy 22: 22–29. The Catholic Biblical Quarterly, 87(1), 20-38.
מבוא: מגבלות החוק המקראי והצורך בשחזור
המאמר עוסק בניתוח משפטי, ספרותי ופרשני של הפסוקים בדברים כ״ב:22–29, העוסקים בחוקי מין אסורים. בניגוד לחוק המודרני, הקוד המקראי אינו כולל את כל התרחישים האפשריים ואינו מפרט עונשים לכל מקרה. במקום זאת, הוא מציג מקרים מייצגים בלבד, המיועדים לשמש כמודל להשוואה עם מקרים דומים. מטרת המחקר היא לזהות את המקרים המשפטיים שנשמטו מהחוק ולשחזר את העונשים האפשריים בעזרת ניתוח מבני, סמנטי והשוואתי.
מבנה ספרותי של הקטע: שלוש פסקאות, ארבעה חוקים
הפסוקים נחלקים לשלוש יחידות עיקריות:
- פסוק 22 – מקרה של ניאוף בין גבר לאישה נשואה.
- פסוקים 23–27 – שני מקרים של יחסים עם נערה מאורשה: אחד בעיר ואחד בשדה.
- פסוקים 28–29 – מקרה של יחסי מין עם בתולה שאינה מאורשה.
המקרים מדורגים גם לפי חומרת העונש: ממוות לשני הצדדים (ניאוף), למוות רק לגבר (אונס), ועד קנס כספי בלבד (במקרה של אישה לא מאורשה). המאמר מדגיש את השימוש החוזר במילים כמו מצא, שכב, ו-ענה, ואת החשיבות של הפניות חוזרות למוטו הערכי: "ובערת הרע מקרבך", המופיע במקרים הקשורים לניאוף.
ניתוח משפטי של שלושת הפסקאות
פסקה ראשונה: דברים כ״ב:22 – ניאוף עם אישה נשואה
הפסוק עוסק בגבר ששכב עם אישה נשואה, שניהם נמצאים בפועל, והעונש לשניהם הוא מוות. אין רמז לאונס או לאי-הסכמה. ההנחה היא שמדובר בניאוף מרצון, שכן לא מופיעים פעלים אלימים או כופים, אלא רק שכב עם. המאמר טוען כי הפועל מצא כאן מציין תפיסה בפועל בעת המעשה, ולא גילוי לאחר מעשה.
פסקה שנייה: דברים כ״ב:23–27 – נערה מאורשה בעיר ובשדה
הטקסט מציג הבחנה חדה בין מקרה בעיר לבין מקרה בשדה. בעיר, אם לא נשמעה צעקת האישה, מניחים כי הייתה הסכמה, והעונש הוא מוות לשני הצדדים. בשדה, בהנחה שלא היו עדים ושלא ניתן היה להציל את האישה, רק הגבר יומת, בהשוואה לרצח מכוון. הפועל ענה כאן אינו מציין אונס אלא השפלה, וסימני האונס (כגון תפש) אינם קיימים, מה שמצביע על קיום יחסים בהסכמה. לעומת זאת, בשדה – הפעלים החזיק ו-ענה מצביעים על אונס מובהק.
פסקה שלישית: דברים כ״ב:28–29 – אישה לא מאורשה
במקרה זה, תיאור האירוע כולל את הפועל תפש (לתפוס), מה שמעיד על כפייה פיזית. אך כאן העונש שונה מהותית: במקום מוות, הגבר מחויב לשלם לאב חמישים כסף ולשאת את האישה לאישה, מבלי שיוכל לגרשה לעולם. בניגוד לשמות כ״ב, שם האב יכול לסרב לנישואין, בדברים לא מצוין אם זכות זו קיימת, והמאמר טוען כי יש להבין שזכות זו עומדת לו גם כאן, למרות היעדרה מהפסוק.
ניתוח סמנטי של הפעלים המרכזיים
הפועל שכב
למרות שטוענים לעיתים כי הפועל מציין כפייה, המאמר מראה כי בהיעדר פעלים נלווים כמו לקח, חזק או תפש, הפועל שכב הוא נייטרלי ואינו מעיד בהכרח על אונס.
הפועל ענה
מילת מפתח נוספת היא ענה בבניין פיעל. המאמר בוחן את השימושים השונים במקרא ומסיק כי משמעותו הבסיסית היא "להשפיל", ולא בהכרח "לאנוס". רק בהקשרים בהם מופיעים גם פעלים אחרים המציינים כפייה (כמו חזק או לקח) ניתן להבין את הפועל כמציין אונס.
השוואה לחוקי המזרח הקדום
המאמר משווה את החוק בדברים לחוקים באשור, בבל, וחיתים. בחוקים אלו מופיעה הבחנה בין פיתוי לאונס, וכן מתן אפשרות לאב להחליט אם להשיא את בתו. לעיתים קיימת גם ענישה ריטואלית או סימטרית, כמו אונס אשת האנס, שאינה קיימת בחוק המקראי. המסקנה היא שהחוק המקראי מתון יותר מהחוקים המקבילים, ושומר על זכויות הבת והאב יותר מהחוק האשורי לדוגמה.
השמטות משפטיות ושחזורים מוצעים
המאמר מציג טבלה מסכמת של כל המקרים האפשריים, כולל שלושה מקרים שלא נזכרו בפועל בטקסט אך ניתן לשחזר את דינם:
- במקרה של אונס אישה נשואה, רק הגבר יומת (בדומה למקרה של אונס מאורשה בשדה).
- במקרה של אונס נערה מאורשה בעיר – רק הגבר יומת, למרות שהתיאור עוסק באשמה של שניהם במצב רגיל.
- במקרה של ניאוף בשדה בין גבר לנערה מאורשה, כשנמצא בעיצומו של המעשה, העונש לשניהם הוא מוות – בדיוק כמו במקרה בעיר.
מסקנות
החוקים בדברים כ״ב:22–29 אינם מקיפים את כל המצבים האפשריים, אלא משמשים כמקרי מבחן מייצגים. תכליתם לקבוע עקרונות כלליים שניתן ליישם על מקרים אחרים באמצעות השוואה והסקה. תהליך השחזור אינו רק פרשני אלא הכרחי להבנת הכוונה המשפטית של הטקסט. בכך, המאמר תורם תרומה משמעותית להבנת הדינמיקה החוקית והמוסרית שמאחורי חוקי העריות המקראיים, ומשווה אותם הן לתרבות המשפטית של המזרח הקדום והן לתפיסות מוסר מודרניות.
חשיבותו של המאמר להבנת החוק המקראי
המאמר של סונג ג'ין פארק מהווה תרומה ייחודית ומשמעותית לחקר החוק המקראי בכלל ולחוקי העריות בדברים כ״ב:22–29 בפרט. חשיבותו ניכרת הן ברמה המתודולוגית והן ברמה הפרשנית. מבחינה מתודולוגית, המאמר מדגים כיצד ניתן לשלב בין ניתוח ספרותי מדוקדק של מבנה הטקסט לבין הבנה סמנטית מעמיקה של מונחי מפתח, תוך השוואה להקשרים משפטיים במזרח הקדום.
ברמה הפרשנית, המאמר חושף את מגבלותיהם המכוונות של החוקים המקראיים ומציע דרכי שחזור של מקרים חסרים, דבר שיש בו כדי להאיר את האופן שבו החברה הישראלית הקדומה תפסה את תחום המיניות, האחריות והענישה. בכך, המאמר מסייע לא רק בפירוש פסוקים סבוכים אלא גם בהבנת האידיאולוגיה המשפטית שמאחוריהם, ומאפשר לקוראים להעריך את מורכבות החוק המקראי לא כקוד סטטי אלא כמערכת נורמטיבית מבוססת תקדימים ועקרונות מייצגים. לאור עומקו, בהירותו ושילובו בין תחומים שונים, המאמר מהווה בסיס מצוין לכתיבת עבודת סמינריון במקרא והמשפט המקראי.