Zollers, N. J., Ramanathan, A. K., & Yu, M. (1999). The relationship between school culture and inclusion: How an inclusive culture supports inclusive education. International Journal of Qualitative Studies in Education, 12(2), 157-174.
מבוא
שילוב תלמידים עם מוגבלויות במסגרות חינוך רגילות הוא אחד מתהליכי הרפורמה החינוכית המרכזיים של המאה העשרים. למרות שקיים גוף גדל והולך של מחקר המדגיש את חשיבותה של התרבות הארגונית בתהליכי שיפור בית הספר, החוקרים בתחום השילוב התמקדו בעיקר בזיהוי פרקטיקות חינוכיות ספציפיות התורמות להצלחתו, ופחות בקשר שבין שילוב לבין תרבות בית הספר.
המחקר שיוצג כאן החל בניסיון לזהות פרקטיקות חינוכיות שתרמו להצלחתו של תכנית שילוב מוצלחת בבית ספר יסודי עירוני, הוא בית הספר קונולי (שם בדוי), הנמצא בקהילה רב-תרבותית. במהלך שנה של תצפיות השתתפותיות, ראיונות וסקירת מסמכים, התברר כי הפרקטיקות החינוכיות הן רק היבט אחד של תרבות בית ספרית רחבה יותר התומכת כולה בשילוב. על ידי זיהוי מאפייני "תרבות מכלילה" זו, ניתן להאיר מאמצים עתידיים ליישום תכניות שילוב.
שילוב חינוכי: רקע ומשמעות
שילוב הוא תכנית חינוכית שבה תלמידים עם מוגבלויות לומדים לצד בני גילם בכיתות חינוך רגילות, תוך קבלת הסיוע והשירותים המתאימים. הגדרה זו חשובה משום שחילוקי דעות בין חוקרים ואנשי שטח בנוגע למאפייני תכנית שילוב הסבכו את משמעות המושג ולעיתים הורידו את הרף הגלום בהגדרה.
שילוב שונה מהותית ממודלים ישנים יותר כגון "שילוב מרכזי" ואינטגרציה בית ספרית. בניגוד לאלה, שילוב מייצג ניתוק מוחלט מהמערכת המקבילה של חינוך לתלמידים עם מוגבלויות שהייתה נורמה במשך רוב המאה. מערכת כפולה זו זכתה לביקורת על כמה בסיסים: מתן הוראה לקויה ואיכות נמוכה לתלמידים עם מוגבלויות, ומתן מעמד חסרי זכויות על ידי הוראתם מחוץ למערכת הדומיננטית.
חקיקה פדרלית, החלטות משפטיות ומחקרים נרחבים שתמכו ביעילות השילוב הביאו לשחיקת הנימוקים למודל דו-מערכתי זה. עם זאת, עלייתו של מודל השילוב לוותה בביקורת גוברת. חלק מהביקורות נובעות מתכניות שסובלות ממחסור במשאבים ותמיכה מנהלתית, ומהיעדר שיתוף פעולה יעיל בין צוות החינוך המיוחד לחינוך הרגיל.
שיטות המחקר
בית הספר קונולי
בית הספר קונולי ממוקם בשכונה רב-לאומית ובמעמד עובדים בעיר גדולה בצפון-מזרח. אוכלוסיית התלמידים משקפת את המגוון התרבותי של הקהילה: ילדים הדוברים שבע שפות שונות, 20% מהם עולים חדשים, ו-23% מגוף התלמידים מזוהים כבעלי מוגבלויות. בית הספר נבחר למחקר מכיוון שעמד בדרישות המאתגרות של יישום תכנית שילוב עם מגוון רחב של מורים, מנהלים, הורים ובני קהילה, כאשר לאחר שלוש שנים הצליחה התכנית והוכרה כמודל ארצי.
איסוף וניתוח נתונים
לצורך חקירת ארגון מורכב כבית הספר קונולי נעשה שימוש במתודולוגיות איכותניות, ובפרט באתנוגרפיה. האתנוגרפיה בוצעה כמאמץ שיתופי של שני חוקרים במהלך שנת לימודים מלאה. הם ביקרו בבית הספר לפחות פעם בשבוע, ביצעו תצפיות השתתפותיות, ראיונות פורמליים ובלתי פורמליים, וסקירת מסמכים. נערכו 18 ראיונות פורמליים עם תשעה חברי צוות, ארבעה הורים, ובחמש הזדמנויות נפרדות עם מנהל בית הספר.
הניתוח נע מרמת פני השטח של הפרקטיקות החינוכיות לזיהוי הערכים, הפילוסופיות והאמונות המשותפים, כלומר ההנחות הבסיסיות, שתרמו להצלחת השילוב. כתוצאה מניתוח זה זוהו שלושה מרכיבים של תרבות בית הספר קונולי שתרמו להצלחת השילוב: מנהיגות מכלילה, חזון רחב של קהילה, ושפה וערכים משותפים.
מנהיגות מכלילה
מנהל בית הספר, מר צ'ארלס נייט (שם בדוי), השפיע על תרבות בית הספר באמצעות שלושה מאפיינים:
גישה דמוקרטית: מר נייט העריך דמוקרטיה שיתופית. המורים בבית הספר נהנו מרמה גבוהה של אוטונומיה ושל קול בתהליכי קבלת ההחלטות. בית הספר תפקד כ"אדהוקרטיה" שבה כל חברי הקהילה שותפים בקבלת ההחלטות, דבר שיצר רמה גבוהה של תלות הדדית. כאשר קמו קונפליקטים, מר נייט התעקש על "תקשורת איכותית" ויצר מנגנונים ייעודיים לפתרונם. בסביבה דמוקרטית ומעצימה, למורים יש הזדמנות לתרום ליישום השילוב ולפיכך הם מחויבים לתהליך המורכב של הצלחתו.
מנהיגות מונעת ערכים: עבור מר נייט, שילוב משמעו יותר מלימוד תלמידים מסוגלים ותלמידים עם מוגבלויות יחד. הוא ראה בזה עניין של זכויות אזרח, שדרש הערכת אנשים עם מוגבלויות והגנה על זכויותיהם בקהילת בית הספר. הוא נקט גם בתפיסת שילוב רחבה יותר, לפיה כל הילדים עלולים להיות מוחרגים, ושילב בין שילוב לבין מחשבה על תלמידים ממוצאים שונים ומרקעים סוציו-אקונומיים שונים.
השפעה כדגם לחיקוי: מר נייט הוא אדם עם לקות ראייה משמעותית. מוגבלותו השפיעה באופן משמעותי על עמדות קהילת בית הספר כלפי השילוב. הוא תפקד כמודל, תזכורת יומיומית לערכים שקידם, ועזר לילדים ולמבוגרים כאחד לפתח הבנה עמוקה של משמעות המוגבלות והשילוב. תלמידים הביעו כיצד מר נייט שימש להם כמודל לחיקוי, ולמידה מקרוב על מנהל מצליח ופופולרי שביקש ולעתים גם זקק לעזרה סיפקה להם בסיס חזק להבנת מוגבלות ומשמעות השילוב.
חזון רחב של קהילת בית הספר
חברי קהילת בית הספר קונולי שיתפו עניין עמוק בהכללת משפחות וקהילה חיצונית בכל היבט של בית הספר. בית הספר אימץ מספר יוזמות לשיתוף משפחות, ובהן:
- מרכז משפחתי שנוצר בחלק מספריית בית הספר
- פרויקט קשרי משפחה להגברת מעורבות המשפחות
- מועצת מנהיגות משפחתית שהוקמה באופן קבוע
- ניוזלטר חודשי שהופק על ידי הורים
- אירועים ופסטיבלים רבים שעודדו השתתפות פעילה של בני קהילה
השלב הזה ישירות על האמונה של מר נייט ש"צריך את הכפר כולו" כדי להבטיח חינוך מוצלח לכל תלמיד. ה"תרבות הכפרית" של בית הספר קונולי התבססה על יצירת שותפות בין בית הספר לבית ועל העצמת כל בני הקהילה על ידי מתן קול בבית הספר. מאמצי בניית הקהילה השפיעו גם על השקפות ההורים על השילוב: הורים האמינו בתכנית השילוב ואף הלכו בעקבותיה.
שפה וערכים משותפים
נמצאה כמות יוצאת דופן של שפה משותפת בבית הספר קונולי. אנשים התייחסו לעיתים קרובות לסיסמה "כולנו מיוחדים" ולביטויים דומים לתיאור בית הספר. הורים, שהיו חלק בלתי נפרד מהקהילה, אימצו את המינוח של סגל בית הספר. מעבר לאימוץ של טרמינולוגיה זהה, הורים, סגל ואפילו תלמידים דיברו בדרכים דומות על נושאים רבים, לרבות גיוון, תמיכה הדדית, בטיחות בית הספר והיות חלק מבית ספר "ייחודי".
לומדים מגוונים זכו לברכה ולכבוד. שילוב תלמידים עם מוגבלויות היה מוערך מאוד על ידי תלמידים, מורים והורים כאחד, והוא ישב בתוך "אג'נדת גיוון" פעילה. תכניות הלימוד בתחומי מוזיקה, מתמטיקה, קריאה ואמנות נשאו נקודות מבט רב-תרבותיות. בית הספר מוצג כקהילה שבה כולם מרגישים מוערכים ומכובדים, ושבה הכיתוב על הקיר "כולנו מיוחדים" אינו סיסמה בנאלית אלא ביטוי לאמונה משותפת מנחה.
מסקנות
זיהוי המאפיינים המרכזיים של תרבות בית הספר קונולי וכיצד נבנתה תרבות מכלילה זו מספק תובנות חשובות לגבי מה שמקל על שילוב מוצלח. שלושת המאפיינים שעלו מהמחקר האתנוגרפי, מנהיגות מכלילה, חזון רחב של קהילת בית הספר ושפה וערכים משותפים, התאחדו ליצירת סביבה שבה שילוב לא היה רק מודל תכנית, אלא דרך חשיבה. בתרבות מכלילה זו, תלמידים לא היו "פולשים" שצריך היה "לשלב" בקהילת בית הספר, הם כבר השתייכו אליה.
מחקר זה מצביע על כך שיש לשקול ולהבין את תרבות בית הספר בעת יישום מודל שילוב. שילוב עשוי לדרוש תרבות בית ספרית מכלילה כדי להצליח, ומאמצי רפורמה בית ספרית שאינם לוקחים בחשבון את התרבות הארגונית עלולים שלא להיות בני קיימא. מחקר עתידי יוכל לחקור את מקורות התרבות המכלילה בבית ספר זה, לזהות את הגבול שבו הסתיימה השפעת המנהל והחלו השפעות תרבותיות אחרות, ולנתח את מידת ההשפעה של תרבות מצליחה זו על אנשים שבחרו לעבוד בבית ספר עירוני.