היעדר רציפות תמטית בחלומות עם אי-רציפות בסצנות ובעלילה

Stickgold, R., & Sangodeyi, F. (2025). The lack of thematic continuity in dreams with scene and plot discontinuities. Sleep Advances, 6(1), zpae093.

מבוא

המאמר בוחן טענה מרכזית בתיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד, לפיה בכל חלום מתקיימת רציפות תמטית גם כאשר קיימות בו הפסקות בולטות בעלילה או בסצנה. המחברים ביקשו לבדוק האם ניתן לזהות באופן אובייקטיבי רציפות כזו בחלומות שמכילים אי-רציפות מלאה, כלומר מעבר חד בין סצנות או עלילות שאינו כולל רצף של דמויות, מקומות או עצמים. המאמר מציג ניסוי שמטרתו לבדוק האם שופטים יכולים להבחין בין חלומות "שלמים" לבין חלומות "מרובבים" – כאלה שנערכו על ידי חיבור של קטעים מחלומות שונים.

שיטת המחקר

איסוף וניתוח חלומות

החוקרים אספו יומני חלומות מ-36 סטודנטים לפסיכולוגיה, שחויבו לכתוב לפחות עשרה חלומות שכל אחד מהם באורך של עשר שורות ומעלה. מתוך כלל הדיווחים זוהו 20 חלומות שכללו הפסקות מוחלטות בעלילה או בסצנה. הפסקה הוגדרה כ"שלמה" אם לא היה כל אזכור של דמות, מקום או עצם מהחלק הראשון בחלק השני של החלום.

יצירת חלומות מרובבים

מתוך עשרים החלומות, עשרה נבחרו באופן אקראי ונחתכו לשניים בנקודת אי-ההמשכיות. לאחר מכן, חלקיהם השניים הוחלפו עם חלקים מקבילים מחלומות של משתתפים אחרים. כך נוצרו עשרה חלומות "מרובבים" ועשרה "שלמים". כל החלומות הוצגו לשופטים, כשהשניים בכל אחד מ-20 הדיווחים מופרדים בשורת כוכביות.

הרכב השופטים

שתי קבוצות שופטים השתתפו: עשרה בעלי הכשרה פסיכואנליטית ("אנליסטים") ועשרה חוקרי קוגניציה ("קוגניטיביסטים"). כל שופט נדרש לקבוע עבור כל חלום האם מדובר בדיווח שלם או מרובב, ולציין את רמת הביטחון שלו (בסולם של 1–5). בנוסף, חלק מהשופטים התבקשו לציין אילו קריטריונים הובילו אותם לקביעתם.

תוצאות

רמת דיוק כללית

השופטים הצליחו לקבוע נכונה את סוג החלום (שלם או מרובב) ב-57% מהמקרים, שיעור שגבוה במעט בלבד מהסיכוי הסטטיסטי של 50%. שיעור הדיוק לא היה שונה משמעותית בין שני סוגי החלומות. חלק מהחלומות הובילו לקונצנזוס גבוה, אך גם אז לעיתים השופטים טעו יחד, כפי שהודגם בדוגמה של חלום ש-80% מהשופטים טעו לגביו.

רמת ביטחון

רמות הביטחון של השופטים לא תאמו את רמות הדיוק. כלומר, שופטים היו לעיתים בטוחים בהערכות שגויות, ולא הפגינו יותר ביטחון כשהעריכו נכון. גם השוואה בין שופטים שונים לא הצביעה על עקביות בין ביטחון אישי לדיוק.

קריטריונים להערכה

השופטים ציינו מספר קטגוריות שבעזרתן קיבלו החלטות: דמויות, עצמים, מיקום, רגש, נושא, סגנון כתיבה, תוכן פסיכואנליטי ועוד. נמצא כי שימוש בקריטריונים מוחשיים (דמויות, מקומות) הוביל לדיוק גבוה יותר, בעוד ששימוש בסגנון כתיבה או ניתוח פסיכואנליטי הביא לפחות הצלחה בזיהוי נכון של סוג החלום.

השוואה בין קבוצות השופטים

למרות שהאנליסטים והקוגניטיביסטים השתמשו בקריטריונים שונים: האנליסטים נטו יותר לפרשנות רגשית ופסיכואנליטית, בעוד שהקוגניטיביסטים הדגישו פרטים קונקרטיים כמו דמויות ומיקומים – שתי הקבוצות הפגינו אותה רמת דיוק (57%). הדבר מעיד על כך שההבדלים בהשקפות העולם של הקבוצות לא השפיעו על יכולתן לזהות רציפות תמטית.

דיון

הגדרת "חלום אחד"

החוקרים דנים בשאלה האם חלום המכיל אי-רציפות מוחלטת הוא בכלל חלום אחד. בהיעדר הגדרה מוסכמת ל"חלום", החוקרים בחרו להגדיר כל דיווח נפרד של הנבדק, כפי שהוא מופיע ביומניו, כחלום יחיד.

שכיחות אי-רציפות מוחלטת

10% מהחלומות ביומנים כללו אי-רציפות מוחלטת. ממצא זה תואם ממצאים ממחקרים קודמים, שמדדו תופעה זו לפי משפטים ולא לפי חלומות שלמים.

האם קיימת רציפות?

ממצאי המחקר מצביעים על כך שב-85% מהחלומות שנבדקו, לא הצליחו השופטים לזהות רציפות תמטית באופן שעלה משמעותית על רמת הסיכוי. ב-10–15% מהדיווחים הייתה אפשרות לזהות רציפות, אך גם אז ייתכן שמדובר בהשלכה של השופט ולא בהמשכיות ממשית.

מגבלות השיטה

החוקרים מכירים באפשרות שהשיטה בה השתמשו לא מצליחה לזהות רציפות תמטית מסוימת, אך מציינים שמבחנים דומים בחלומות ללא אי-רציפות כן הניבו זיהוי מדויק מאוד. לכן הם מסיקים שהכשל בזיהוי בחלומות אלו נובע מהיעדר קשר אמיתי בין חלקי החלום, ולא מהשיטה עצמה.

מגבלות בפרשנות סובייקטיבית

המחקר מדגיש את הקושי להבחין בין קוהרנטיות ממשית לבין פרשנות סובייקטיבית של הקורא או החוקר. פעמים רבות, השופטים דיווחו על תחושת המשכיות בין קטעי חלום, גם כאשר אלו היו מרובבים וחסרי קשר ממשי. תופעה זו מצביעה על נטייה אנושית ליצור נרטיב ולמצוא משמעות גם כאשר זו אינה קיימת בפועל. במובן זה, פירוש חלומות, בין אם על ידי אנליסטים, חוקרים או אפילו החולם עצמו עלול להסתמך על השלכות והבניות בדיעבד, ולא על קשרים מבניים אמיתיים בתוך החלום. לפיכך, קיים סיכון שהפרשנות תבטא את הפעולה הסינתטית של המפרש ולא את תהליך בניית החלום המקורי. ממצאים אלה מעלים שאלות מהותיות באשר לתוקף הפרשנות הפסיכואנליטית המסורתית, ומציעים לנקוט משנה זהירות כאשר מייחסים משמעות לתכנים חלומיים, במיוחד כאשר קיימת בהם אי-רציפות מובהקת.

מסקנות

החוקרים מסכמים כי בחלומות הכוללים אי-רציפות מוחלטת בעלילה או בסצנה, ברוב המקרים לא ניתן לזהות רציפות תמטית באופן אובייקטיבי. הם טוענים כי התפיסה הרווחת לפיה קיים נרטיב שלם בכל חלום נובעת מפעולה סינתטית של מוח הקורא או המפרש, ולא של החולם. בכך, הם מערערים יסוד משמעותי בתיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד.

הם קוראים לחוקרים נוספים לערוך ניסויים דומים, למשל עם אנליסטים שמכירים היטב את החלומות של מטופליהם, כדי לבחון האם היכרות אישית משנה את היכולת לזהות רציפות תמטית.