Radice, H. (2022). Humanitarianism as civic practice? Humanity, politics and humanitarian activism. Journal of Civil Society, 18(2), 142-160.
מבוא
בזירות סכסוך מזוין, פעולות הומניטריות ואקטיביזם אזרחי חולקות מטרה משותפת: הגנה על חיים, תמיכה בהישרדות ושמירה על כבוד האדם. ואולם, ההיגיון המנחה את ההומניטריות המקצועית המוסדית עומד לעיתים בסתירה לאקטיביזם האזרחי ולסוכנות הפוליטית הנדרשים כדי להתמודד עם דינמיקות סכסוך. המתח הזה מוביל לשאלה מרכזית: האם ניתן לגבש מושג של אקטיביזם הומניטרי שיכיר בסוכנות הפוליטית של כל הצדדים המעורבים, ויראה בהומניטריות עצמה סוג של התערבות אזרחית?
ההצעה המרכזית היא כי יש לדחות את ההפרדה המסורתית בין הומניטריות לפוליטיקה. גישה הומניטרית פוליטית גלויה ומפורשת יותר תאפשר לשלב קולות ופרספקטיבות שנדחקו עד כה לשוליים של השיח ההומניטרי, ותסייע להגשים את ההבטחה של "לוקליזציה" אמיתית, כלומר העברת כוח לגורמים מקומיים.
מגבלות ה"שוער" ההומניטרי
פעולות רבות המתרחשות בזירות סכסוך הן הומניטריות במהותן, אף שלא מוגדרות כך על ידי המוסדות הבינלאומיים. מורים הפועלים מעבר לגבולות הכיתתיות של עדתנות, רופאים המחויבים לפרוטוקולים של טיפול לפי דחיפות רפואית בלבד, שופטים העומדים בפני לחצי שחיתות, ורשויות מקומיות המעניקות שירותים בסיסיים לכלל התושבים, כולם מגלמים מחויבות לכבוד האדם המשותף. אלו הן פעולות הומניטריות, גם אם אינן נכנסות להגדרות הרשמיות.
מאמר זה מתאר את "הסולידריות האנדוגנית", כלומר את מאמצי ההקלה הפנימיים, כמשקל נגד הכרחי לסיוע הבינלאומי. בסכסוך הסורי, למשל, עיקר מאמץ הסיוע נבע ממנגנונים פנימיים, ואילו הפעולות הבינלאומיות שימשו כתוספת בלבד. ואולם, מרבית הגורמים הבינלאומיים נוטים לראות אנשים מקומיים כ"מקבלי" סיוע בלבד, ולא כשותפים מייצרי זהות הומניטרית. כינויים כמו "מתווכים", "סוחרי גישה" ו"שומרי סף" מוחלים על גורמים מקומיים בעלי סוכנות, וכך נשלל מהם מראש המעמד ההומניטרי.
שתי טענות נגד הכללת הפעולה האזרחית תחת המטרייה ההומניטרית מתעוררות לעיתים קרובות: הראשונה, שהגדרה רחבה מדי של הומניטריות תמהל את משמעותה. השנייה, שהזיהוי הנוסף מיותר ואינו מוסיף ערך מעשי. שתי הטענות נדחות. מבחינה מעשית, ההכרה בגורמים אזרחיים כגורמים הומניטריים יכולה לפתוח בפניהם גישה למשאבים ולמנגנוני כוח, ולתרום לשיח הומניטרי אמיתי יותר, שאינו כפוף לאסימורפיזם מוסדי.
בנוסף לכך, מוסדות הומניטריים בינלאומיים אינם חפים עצמם מ"שמירת סף". ניתוב כספים, החלטות גישה, ויישום עקרון הנייטרליות הם כולם תוצאות של משא ומתן פוליטי. כשם שנדרשת ביקורת על גורמים מקומיים בשל חשש לשחיתות, יש לבחון גם את האינטרסים המוסדיים של גורמים בינלאומיים, שלעיתים מפנים משאבים הומניטריים לחיזוק מוסדות ואנשים מהעולם המפותח.
סוכנות פוליטית ופעולה הומניטרית
צורך הומניטרי חריף בזירות סכסוך הוא לרוב תוצאה של ניתוק מכוון בין מושג האנושיות לבין הסוכנות הפוליטית. האדם המרוקן מהסובייקטיביות הפוליטית שלו מרוקן מחלק מאנושיותו, ובפרט מאותו חלק המאפשר הישרדות, הגנה עצמית ושגשוג. המבט ההומניטרי עצמו עשוי לבצע ריקון דומה, כאשר הוא אינו מכיר באחר כיצור פוליטי.
נדרשת הבחנה חשובה בין "פוליטיקה" לבין "הפוליטי": בעוד הפוליטיקה היא מכלול פרקטיקות לשמירה על סדר קיים, "הפוליטי" מתייחס לשיבוש הסדר הקיים, ליצירת מרחבים חדשים של פעולה. הומניטריות שמתמקדת בטיפול והצלה בלבד עשויה לשמר סדרים קיימים מבלי לאתגר אותם.
המושג "זר פוליטי" מאפשר לחשוב מחדש על המפגש ההומניטרי. בניגוד למושג המסורתי של "הזר הרחוק", הזר הפוליטי הוא מי שהשתיקה או ההדרה הפוליטית שלו הופכת אותו לתלוי בסיוע חיצוני. מדובר לא בהכרח במישהו רחוק גאוגרפית, אלא במי שמשוקע במצוקה פוליטית עמוקה. המושג גם מאפשר לראות מצבים הומניטריים קרוב לבית, כמו בנקי מזון בבריטניה, כביטויים של מפגשים הומניטריים לגיטימיים.
גישור על הפער של הניכור הפוליטי דורש ראייה של האדם כ"בעל-חיים פוליטי" ולא רק כגוף הזקוק להצלה. ראיית האנושיות של האחר היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק, למפגש הומניטרי שמחזק את האנושיות.
הפעולה ההומניטרית כפרקטיקה אזרחית
"אקטיביסטים הומניטריים" הם אנשים שפעולתם נובעת מתפיסת אנושיות משותפת וסירוב לסבול את פוליטיקת הדה-הומניזציה, וכן מעורבים ביצירת צורות פוליטיקה אנושיות יותר. אקטיביסטים כאלה מאחדים את קטגוריות ההומניטריות והאזרחיות, ומשבשים את ההפרדות שאפילו הומניטרים מקצועיים מודעים פוליטית שומרים לרוב.
דוגמאות קונקרטיות ממחישות את הגישה הזו:
- מצילי יהודים בשואה: מחקר על מצילים מגלה שתפיסתם של האחר כבן-אנוש שווה הפעילה תחושת קשר ואחריות. הם שיקפו תפיסת עולם שבה כל האנשים שייכים לקטגוריה משותפת של "אדם", הראויה לכבוד ולהגנה.
- הקסדות הלבנות בסוריה: אימצו את הפתגם "להציל חיים אחד הוא כמו להציל את כל האנושות". פעולתם מייצגת עמדה פוליטית אלטרנטיבית בסכסוך שמאופיין בדינמיקות כיתתיות.
- אקטיביסטים משפטיים בדרום סודן: פועלים בגבול לחץ ואחריות, ומביעים ערכים של אנושיות ומחויבות לעדה, תוך שהם יוצרים מרחבי נשימה זמניים ומדגימים מודלים פוליטיים אלטרנטיביים.
- מתנדבים בגבול קאלה: נכנסים לפעולה מתוך דחף אנושי ומוצאים את עצמם הולכים ומעורבים בממדים פוליטיים של המצב, ומגלים שנייטרליות אינה היעדר עמדה פוליטית אלא צורה שונה שלה.
- נשים אקטיביסטיות סוריות: דחו את ייצוגן כקורבנות בלבד, ועמדו על הגדרתן כאזרחיות בעלות כישורים, מומחיות וסוכנות פוליטית.
הנקודה המשותפת לכל הדוגמאות הללו היא שאנושיות אינה מנותקת מהניסיון הפרטיקולרי של האדם. דווקא ההשתרשות הפרטיקולרית של האקטיביסטים בקהילתם ובהיסטוריה שלהם היא שנותנת לפעולתם כוח ופוטנציאל לשינוי. הם נכנסים למפגש ההומניטרי עם תפיסות האנושי שנבנו חברתית ופוליטית, ופועלים על פיהן.
מסקנות
האקטיביזם ההומניטרי כפרקטיקה אזרחית מציע מסגרת שמאחדת פעולה הומניטרית וסוכנות אזרחית. אקטיביסטים הומניטריים נוטים לדחות נרטיבים הופכים חיים מסוימים לחסרי ערך, ובכך הם מציעים חלופות לדינמיקות ולשיחים הנגד-הומניטריים המאפיינים סכסוכים עכשוויים. הצומת בין הומניטריות לאזרחיות, כשהוא מושרש בחוויה חיה, מהווה נקודת מוצא עוצמתית לחשיבה על שינוי פוליטי.
כדי שתהליכי לוקליזציה יצליחו, על הגופים ההומניטריים המקצועיים להכיר בצומת הזה ולמצוא דרכים יצירתיות לתמוך במגוון רחב של אקטיביסטים הומניטריים בעלי מחויבות אזרחית. המשמעות היא הקשבה לחשבונם של אותם אקטיביסטים בדבר דרכי המאבק בעוולות וכבוד האדם, ולימוד לקחים על פוליטיקת המאבק בדה-הומניזציה בדרכים צנועות וספציפיות לשטח, שמתוכן אפשר להתחיל לבנות סדרים פוליטיים אנושיים יותר.