Ciocoi-Pop, M. M. (2025). Between Place and Identity: Spatial Production and the Poetics of Liminality in Jeffrey Eugenides’ Fiction. Literature, 5(3), 19.
מבוא
המאמר עוסק באופן שבו המרחב מובנה, מיוצר, ומתפקד כבעל משמעות ספרותית וחברתית מרכזית ביצירתו של ג'פרי יוג'נידיס, תוך התמקדות בשני הרומנים המרכזיים שלו: "התאבדויות הבתולות" ו-Middlesex. המאמר מבוסס על תאוריות מרכזיות בתחום הגאוגרפיה הספרותית וחקר המרחב, ובוחן כיצד המרחבים ביצירות אלה לא משמשים כרקע פאסיבי בלבד, אלא כגורם פעיל בעיצוב זהויות, טראומות וחוויות רגשיות. המאמר טוען כי המרחב ביצירותיו של יוג'נידיס פועל כצומת שבו מתנגשים ונבנים מושגים של מגדר, זיכרון, שייכות וכוח.
מסגרת תיאורטית
הדיון התיאורטי במאמר נשען על חמישה הוגים מרכזיים: אנרי לפבר, מישל פוקו, אדוארד סויה, דורין מאסי ויי-פו טואן. לפבר מספק את התיאוריה הבסיסית של "ייצור המרחב" על שלושת ממדיו: המרחב הנתפס, המרחב המתוכנן והמרחב החי. פוקו מוסיף את מושג ההטרוטופיה, מקום ממשי אך חורג מסדר חברתי נורמטיבי. סויה מפתח את רעיון ה-Thirdspace, מרחב היברידי החורג מהדיכוטומיות הרגילות של חומר ורוח. מאסי מדגישה את המרחב כיחסי, פתוח ונוצר מתוך זרימה ואינטראקציה, וטואן עוסק בקשר הרגשי בין אדם למקום, בין מרחב חסר משמעות למקום טעון רגשית.
המרחב כנרטיב ביצירתו של יוג'נידיס
שני הרומנים הנחקרים מציגים תפיסות מרחב מנוגדות. ב-"התאבדויות הבתולות", המרחב הפרברי נחשף כמרחב של דיכוי, בקרה וסגירות, שבו הבית של משפחת ליסבון הופך להטרוטופיה טראגית המגלמת את הפער בין פנטזיה למציאות, בין מבט גברי לבין חוויה נשית חנוקה. לעומת זאת, ב-Middlesex, המרחב מוצג כפתוח, משתנה ויצירתי, המשקף את המסע של קל בין זהויות מגדריות, תרבויות ומיקומים גיאוגרפיים. בשני המקרים, המרחב אינו רק רקע, אלא תשתית משמעותית לעיצוב החוויה האנושית.
מקרה מבחן ראשון: "התאבדויות הבתולות" כהטרוטופיה פרברית
המרחב הביתי ברומן זה מוצג כסוג של כלא רגשי ופיזי. הבית, שבו חיות האחיות ליסבון, מנותק בהדרגה מהסביבה, מגלם את הרעיון של פוקו על ההטרוטופיה כמקום סוטה שבו מתרחשות סטיות נורמטיביות וטראגיות. באמצעות מבנהו וההגבלות שבתוכו, הבית מחולל קריסה רגשית אצל הדמויות הנשיות, בעוד שמנקודת מבטם של המספרים, גברים בוגרים הנזכרים בעברם, נוצר ניסיון אובססיבי לפענח את המרחב הנשי הלא נגיש.
השכונה כולה מתוארת כמרחב "חי" שבו הזיכרון הקולקטיבי, הסבל והגעגועים הופכים אותו לארכיון רגשי. התיאור הטופוגרפי של הרחובות, העצים והבתים משקף את החסך, הריק והכמיהה הבלתי ניתנת למימוש של המספרים להבין את הבנות. הזמן ברומן מקבל ביטוי מרחבי: אירועים חוזרים ונחווים מחדש דרך נקודות גאוגרפיות ספציפיות, כמו המרפסת או חלון חדר השינה, הממפים את היגון והכישלון להבין.
מקרה מבחן שני: Middlesex והמרחב הטרנס-לאומי והלימינלי
המרחב ברומן זה מוצג כמסע בלתי פוסק החוצה גבולות פיזיים, מגדריים ותרבותיים. הוא נפתח בכפר ביוון, עובר דרך דטרויט של תחילת המאה העשרים, ממשיך דרך פרוורי אמריקה ומסתיים בסן פרנסיסקו ובחזרה לדטרויט. קל/קליופה נע בתהליך מתמשך של טרנספורמציה מרחבית וזהותית, וגופו עצמו מתפקד כמרחב לימינלי שבו הדיכוטומיה בין זכר לנקבה מאבדת תוקף. הגוף הופך ל-Thirdspace על פי סויה, מרחב חי ותודעתי בו מתמזגים מציאות ודמיון.
דטרויט מוצגת כעיר של זרמים חוצים: תעשייה, גזע, הגירה ושינוי כלכלי, המהווים מראה לתהליכי השינוי בזהות של קל. מעבר לכך, העיר כולה מתוארת כמרחב מפוצל, מרובד, שבו מתנגשים כוחות של שייכות וניכור, שגשוג והתמוטטות. ההתפרעויות בעיר, ההתיישנות של שכונות ומהגרי העבודה מהווים כולם סמלים למרחבים שהזהות בהם נוצרת, נשחקת ומשתנה.
דיון: המרחב ככוח פעיל בעיצוב זהות
המאמר מדגיש כי יוג'נידיס מתאר מרחבים לא ככלים נרטיביים פאסיביים, אלא כגורמים פעילים וטעונים פוליטית, רגשית ואפיסטמולוגית. ב-"התאבדויות הבתולות", המרחב פועל כדיכוי מגדרי, כמבנה חינוכי ומוסרי שמוחק את הסובייקטיביות הנשית. לעומת זאת, ב-Middlesex, המרחב פתוח, מתפתח ומורכב, המאפשר בנייה של זהות נזילה, לא בינארית, טרנסג’נדרית ותרבותית. הדמויות לא רק נעות במרחב, אלא גם נבנות ומתעצבות דרכו.
המרחב עצמו הופך לדמות, סוכן, שמתווך רגשות, טראומות, חוויות והתנגדויות. ההיגיון המרחבי של כל רומן משקף ומתנגד להיגיון החברתי, ומייצר קריאה ביקורתית כלפי מבנים של שליטה, אידאולוגיה והבניה תרבותית. המרחב לפי יוג'נידיס הוא לעולם לא נייטרלי; הוא מגלם יחסי כוח, זהות, זיכרון וצורך נואש בהשתייכות או בהימלטות.
סיכום ומסקנות
המאמר ממקם את יצירתו של יוג'נידיס בלב הדיון המתפתח על גאוגרפיה ספרותית, תוך הדגשת חשיבותו של מרחב כצומת שבו נפגשים מגדר, טראומה, זיכרון והשתנות. דרך ניתוח תיאורטי בין-תחומי, עולה תמונה מורכבת של מרחב כהבניה רגשית, פוליטית, חברתית ונרטיבית. ב-"התאבדויות הבתולות" המרחב הוא סגור, חונק, נואש ומעוות; ב-Middlesex הוא פתוח, משתנה, רב-שכבתי ומחולל זהות.
המסקנה המרכזית של המחקר היא כי יוג'נידיס מציע קריאה ספרותית שמפרקת גבולות: בין זכר לנקבה, בין מרחב אישי לגיאוגרפיה פוליטית, בין בית למולדת. הוא עושה זאת באמצעות פרוזה שמייצרת מרחבים מורכבים, אמביוולנטיים וטעונים, ההופכים את המקום לדמות, למטפורה ולמנגנון של התנגדות.
המאמר גם קורא להרחבת המחקר בעתיד, בין השאר לבדוק כיצד יוג'נידיס ואחרים כותבים מרחבים בהקשרים דיגיטליים, אקולוגיים ונרטיביים עכשוויים, וכיצד זהויות פוסטמודרניות ממשיכות להיווצר מתוך תנועה, חציית גבולות והגדרה מחדש של מושג המקום.
חשיבות המאמר והתרומה המחקרית
המאמר מהווה תרומה משמעותית לשדה הגאוגרפיה הספרותית ולחקר המרחב בנרטיב המודרני, בכך שהוא מדגיש את הפונקציה הפעילה והמרובדת של המרחב הספרותי ביצירתו של ג'פרי יוג'נידיס. בניגוד לקריאות מסורתיות הרואות במרחב רקע פאסיבי להתפתחות העלילה, מציע המאמר קריאה מורכבת הרואה במרחב סוכן פעיל בעיצוב זהויות, זיכרונות, טראומות ותהליכי שייכות וניכור.
השילוב בין תאוריות חלוציות של מרחב כמו אלו של לפבר, פוקו וסויה, ובין קריאה קרובה של שני רומנים מרכזיים, מאפשר הבנה מעמיקה של האופן שבו יוג'נידיס עושה שימוש במרחב ככלי ביקורתי, רגשי ואידאולוגי. בכך המאמר לא רק מרחיב את הדיון האקדמי ביצירתו של יוג'נידיס, אלא גם תורם להבניית שיח רחב יותר על יחסי הגומלין בין מקום, זהות ונרטיב בספרות העכשווית. לאור עומקו התיאורטי והיישום הטקסטואלי המקיף שהוא מציע, המאמר מתאים במיוחד כבסיס לכתיבת עבודת סמינריון בספרות.