Collazo-Castiñeira, P., Rodríguez-Rey, R., Delfino, G. I., Cruz-Jentoft, A. J., Topinková, E., Weijs, P. J., … & Sánchez-Izquierdo, M. (2025). Exploring motivation, goals, facilitators, and barriers to adopt health behaviors at retirement age: a focus group study. BMC Public Health, 25(1), 348.
רקע
תקופת הפרישה מהעבודה מהווה שלב מעבר משמעותי בחיי האדם, הכולל שינויים באורח החיים, במערכות החברתיות ובבריאות הפיזית והנפשית. מחקר זה, שנערך בספרד, ביקש להבין כיצד אנשים בגיל הפרישה תופסים את נושא ההתנהגויות הבריאותיות – פעילות גופנית ותזונה מאוזנת – ומהם הגורמים שמקדמים או מעכבים את אימוץ ההתנהגויות הללו. המחקר התבסס על תיאוריית ההכוונה העצמית (Self-Determination Theory), המתייחסת לסוגים שונים של מוטיבציה (פנימית וחיצונית) ולתהליך ההפנמה שבו אדם מאמץ התנהגויות מתוך תחושת בחירה ואוטונומיה.
שיטת המחקר
שני פסיכולוגים קליניים הנחו ארבע קבוצות מיקוד בהשתתפות גברים ונשים ספרדים בגילאי פרישה (בסביבות 65). המפגשים נועדו לעורר דיון פתוח על המניעים, המטרות, הגורמים המעודדים והחסמים לאימוץ התנהגויות בריאות. הנתונים נותחו בשילוב בין גישה אינדוקטיבית (הסקת תמות מהשטח) ודדוקטיבית (בהתאם לתיאוריה הקיימת). מטרת הניתוח הייתה לזהות תבניות משותפות בין המשתתפים ולהבין כיצד מתפתחת המוטיבציה לאורך תהליך השינוי.
ממצאים מרכזיים
גורמים מקדמים (Facilitators)
הגורם המשמעותי ביותר שנמצא כמקדם התנהגות בריאה הוא תמיכה חברתית – ממשפחה, חברים או קהילה. תחושת שייכות לרשת חברתית סיפקה למשתתפים תחושת אחריות, עידוד והזדמנויות לפעילות משותפת. גורם נוסף היה בריאות נפשית יציבה, שאפשרה לאנשים לשמור על רצף של התנהגות חיובית. כוח הרצון הוזכר גם הוא כמפתח מרכזי, בעיקר במצבים שבהם ההנאה מהפעילות הייתה נמוכה בתחילה. כמו כן, זמינות זמן פנוי לאחר הפרישה נתפסה כהזדמנות משמעותית להשקעה בבריאות.
חסמים (Barriers)
במקביל, המשתתפים הצביעו על מספר חסמים בולטים: בדידות חברתית, בעיות בריאות נפשיות, חוסר מוטיבציה, וכן תפיסת חוסר זמן – אף על פי שבאופן אובייקטיבי הזמן הפנוי דווקא גדל. חסמים נוספים כללו מגבלות פיזיות, קושי לשנות הרגלים מושרשים, והעדר תמיכה מתאימה מהמערכת הרפואית או מהמשפחה.
סוגי מוטיבציה ומטרות
הממצאים הראו מגוון רחב של מניעים לאימוץ התנהגויות בריאות. חלק מהמשתתפים תיארו מוטיבציה פנימית – הנאה מהפעילות עצמה, תחושת סיפוק או תחושת מסוגלות. אחרים תיארו מוטיבציה חיצונית, כמו רצון להיראות טוב יותר, לעמוד בציפיות חברתיות, או למלא הוראות רפואיות. המטרה הבולטת ביותר הייתה שמירה על הבריאות – אך ייחודה בכך שהיא שילבה גם מרכיבים פנימיים (רצון לחיות טוב יותר) וגם חיצוניים (המלצות רפואיות).
החוקרים זיהו תהליך הפנמה (internalization) שבו משתתפים שהחלו בהתנהגות מסיבות חיצוניות (למשל הוראת רופא) למדו בהדרגה ליהנות ממנה, עד שהמוטיבציה הפכה פנימית יותר. תהליך זה ממחיש כיצד גם התנהגות שנובעת מגורם חיצוני עשויה להפוך לאורך זמן לאוטונומית ומבוססת על בחירה אישית.
תמות ספציפיות שנמצאו
תמיכה חברתית ורשתות חברתיות
תמיכה מחברים או בני זוג היוותה גורם קריטי לשימור אורח חיים בריא. השתתפות בפעילויות קבוצתיות (כמו קבוצות הליכה או שיעורי בישול) חיזקה את המחויבות והנאה מהתהליך. לעומת זאת, בדידות או היעדר רשת תמיכה הגבירו סיכוי לדעיכה במוטיבציה.
היבטים רגשיים
רגשות חיוביים – שמחה, סיפוק, תחושת הישג – תורמים לשימור ההתנהגות. רגשות שליליים – דיכאון, חרדה, תחושת חוסר שליטה – פוגעים בהתמדה.
כוח רצון וזמן
נמצא כי אנשים בעלי תחושת שליטה עצמית וכוח רצון חזק יותר נטו לשמר הרגלים בריאים. הזמן הפנוי לאחר הפרישה נחשב גם כמכשול וגם כהזדמנות – לחלק מהאנשים הוא עורר תחושת ריקנות וחוסר מטרה, בעוד אחרים ניצלו אותו לפעילות גופנית ובישול בריא.
תזונה ופעילות גופנית
בהקשר של פעילות גופנית, התמות החוזרות היו חשיבות החוויה החברתית, תחושת המסוגלות וההנאה מהתנועה. באשר לתזונה בריאה, דובר רבות על השפעת ההרגלים מהעבר, הצורך בנגישות למזון איכותי, והקושי לשנות הרגלי בישול משפחתיים.
דיון ומסקנות
החוקרים מדגישים כי השילוב בין תמיכה חברתית, התייחסות לבריאות הנפשית ועידוד תחושת אוטונומיה יכול להוות בסיס חשוב לתוכניות לקידום בריאות בקרב אוכלוסיות בגיל הפרישה. הם מציעים שגישה המבוססת על תיאוריית ההכוונה העצמית עשויה לסייע למשתתפים לפתח מוטיבציה פנימית יציבה, גם כאשר נקודת המוצא היא גורם חיצוני כמו הוראת רופא.
המחקר גם מראה כי יש צורך ביצירת מסגרות חברתיות וקהילתיות שיאפשרו לאנשים בגיל זה להרגיש חלק ממשהו גדול יותר, ושההתנהגות הבריאה לא תיתפס כמטלה אלא כהזדמנות להנאה, צמיחה ותחושת משמעות.
מגבלות המחקר
החוקרים מציינים כי מדובר במדגם קטן יחסית של משתתפים מספרדים, ולכן הממצאים אינם ניתנים להכללה אוניברסלית. כמו כן, מדובר במחקר איכותני המתבסס על דיווח עצמי, ולכן ייתכן שהתגובות הושפעו מהקשר החברתי בקבוצות המיקוד.
השלכות יישומיות
החוקרים ממליצים לפתח תוכניות בריאות מותאמות לגיל הפרישה הכוללות רכיבים של תמיכה רגשית וחברתית, העצמת תחושת המסוגלות, והדרכה לשימור מוטיבציה פנימית לאורך זמן. במיוחד חשוב לזהות מצבים שבהם ההתנהגות נובעת ממוטיבציה חיצונית בלבד, ולעודד את תהליך ההפנמה שמאפשר לאדם לאמץ אותה כבחירה אישית. זהו מאמר מצוין לכתיבת עבודה סמינריונית בנושא גיל פרישה.