Said, I. (2025). Examining disparity in police behavior during the 2020 social and political protests. Criminology, 63(2), 303-329.
מבוא
בשנת 2020 פקדו את ארצות הברית שלוש תנועות מחאה מרכזיות ששיקפו קיטוב חברתי ופוליטי חריף: תנועת Black Lives Matter (BLM) שצברה תאוצה בעקבות רצח ג'ורג' פלויד, תנועת Stop the Steal (STS) שטענה לזיופים בבחירות לנשיאות, ותנועת המחאה נגד סגרי הקורונה (anti-COVID-19). שלושת הגלים הללו עוררו עשרות אלפי הפגנות ברחבי המדינה, שבהן נצפתה שונות ניכרת באופי תגובת המשטרה. תמונות של שוטרים חמושים בגז מדמיע ובכדורי גומי הפכו לנפוצות, והציבור החל לתהות האם קיים פער שיטתי בהתנהגות המשטרה כלפי מחאות שונות, ובייחוד כלפי מחאות המזוהות עם הקהילה השחורה. על רקע זה מתבצע ניתוח מעמיק של התנהגות המשטרה ושל הגורמים שמעצבים אותה, תוך שילוב של תיאוריות קודמות על שיטור מחאות והיבטים של אי-שוויון גזעי.
תיאוריות מרכזיות בשיטור מחאות
שתי תיאוריות מהוות את הבסיס להבנת התנהגות המשטרה במחאות: הגישה ה"בלו" (blue-centered theory) ותיאוריית "האיום הגזעי-אליטיסטי" (racial/elite threat).
הגישה הבלו רואה במשטרה מוסד שמטרתו לשמור על הסדר הציבורי ועל שליטה חברתית. לפי תפיסה זו, ככל שהשוטרים תופסים את המחאה כמאיימת על ביטחונם או על יכולתם לשלוט במתרחש, תגובתם תהיה חריפה יותר. מחאות הנתפסות כאלימות, מאורגנות או רוויות משתתפים צפויות לעורר תגובה אנטגוניסטית מצד המשטרה.
לעומת זאת, תיאוריית האיום הגזעי-אליטיסטי גורסת כי המשטרה משמשת כלי בידי קבוצות שלטון לשימור מבני כוח קיימים. מכאן שהמשטרה תפעל ביתר חריפות כלפי מחאות שמערערות על ההיררכיות החברתיות והגזעיות, ובעיקר כלפי תנועות המזוהות עם קהילות שחורות. מחקרים היסטוריים הראו כי בין שנות ה-60 ל-90 מחאות של שחורים נענו לעיתים קרובות באלימות משטרתית רבה יותר ממחאות של לבנים, גם כאשר רמת האיום בפועל הייתה דומה.
שלוש תנועות המחאה של 2020
תנועת BLM ביקשה לחשוף את האלימות הממוסדת כלפי שחורים ולדרוש צדק גזעי. על אף שמרבית ההפגנות היו שקטות, תיעודים של תגובות משטרתיות חריפות גררו ביקורת ציבורית נרחבת.
תנועת Stop the Steal טענה לזיופי בחירות לאחר ניצחונו של ג'ו ביידן וקראה לדחות את תוצאות הבחירות. המחאה הגיעה לשיאה בהתפרעות הקטלנית בקפיטול ב-6 בינואר 2021. אירוע זה עורר השוואות נוקבות בין האיפוק המשטרתי כלפי המפגינים הלבנים שם לבין האלימות כלפי מפגיני BLM חודשים קודם לכן.
מחאת הקורונה, שהונהגה ברובה בידי קבוצות שמרניות וכללה גם מיליציות חמושות, דרשה ביטול סגרי הקורונה והגבלות המסכות. אף על פי שבכמה מקרים נרשמו עימותים, המשטרה הגיבה בדרך כלל בריסון יחסי, ולעיתים אף בהבעת תמיכה.
נתונים ומתודולוגיה
המחקר עושה שימוש בנתוני Armed Conflict Location & Event Data (ACLED) הכוללים מעל 20,000 אירועי מחאה שנאספו ממאות מקורות תקשורת בין אפריל 2020 לינואר 2021. לצד ניתוח ארצי של הנתונים, נערכה גם בדיקה ידנית לשני מדינות – אורגון ומישיגן – כדי לאמת את אמינות מאגר המידע.
המחקר משלב גישה כמותית ואיכותנית. תחילה נבחנו באופן סטטיסטי הגורמים המשפיעים על הסתברות לתגובה משטרתית אנטגוניסטית. בהמשך נותחו תיאורי האירועים עצמם באמצעות ניתוח תוכן אבוקטיבי, שמטרתו לזהות דפוסים חוזרים של אינטראקציות בין שוטרים למפגינים.
ניתוח כמותי
המשתנה התלוי הוא קיומה של תגובה משטרתית אנטגוניסטית, כלומר שימוש בכוח – פיזי, נשק פחות קטלני או מעצרים – כלפי מפגינים טרם התרחשות אלימות מצדם. נמצא כי רק כ-5% מההפגנות נענו בכוח משטרתי מקדים.
המשתנה המרכזי הוא סוג התנועה: BLM, Stop the Steal, anti-COVID-19 או אחרות. נבחנו גם משתנים כמו גודל ההפגנה, נוכחות נשק, אלימות מצד מפגינים, נוכחות מנהיגים קהילתיים, מאפיינים דמוגרפיים של המחוז והנטייה הפוליטית שלו.
התוצאות מצביעות בבירור על דפוס עקבי: הסתברות התגובה האלימה של המשטרה כלפי מחאות BLM גבוהה פי כמה ביחס לתנועות האחרות, גם לאחר שליטה בגורמים כמו גודל ההפגנה ואלימות המפגינים. כך למשל, ההסתברות לתגובה אנטגוניסטית עמדה על 5% במחאות BLM, לעומת 1% בלבד במחאות STS ו-anti-COVID-19.
גורמים נוספים שנמצאו משפיעים הם נוכחות נשק בקרב מפגינים (שמגבירה את הסיכוי לאלימות משטרתית) והיעדר מנהיגים קהילתיים (שמעלה את רמת הסיכון). עם זאת, דווקא נוכחות של מחאות רבות במחוז או רמה גבוהה של השכלה ואי-שוויון כלכלי לא נמצאו כמשפיעות באופן מובהק.
הממצא הבולט ביותר הוא שהמשטרה נוטה להשתמש בכוח מופרז נגד מחאות של BLM, גם כשהאלימות מצד המפגינים מינימלית. תוצאה זו מחזקת את טענות האיום הגזעי ומעידה על תפיסה מערכתית של מחאות שחורים כאיום על הסדר הקיים.
ניתוח איכותני
השלב האיכותני מאיר את ההבדלים בסוגי התגובות המשטרתיות. שני ממדים מרכזיים עולים: רמת ההסלמה של המשטרה (מופחתת או מוגברת) ואופי התנהגות המפגינים (מאיימת על סמכות המשטרה או לא).
שיטור להסדרת סמכות ושליטה
כאשר המפגינים נקטו פעולות הנתפסות כפגיעה בסמכות המשטרה – חסימת כבישים, שריפת רכוש, סירוב להתפזר – המשטרה נקטה תגובות חריפות במיוחד: שימוש בגז מדמיע, כדורי גומי, מעצרים המוניים וציוד לפיזור מהומות. תבנית זו אפיינה בעיקר מחאות של BLM, שבהן גם פעולות מחאה לא-אלימות הובילו לאלימות משטרתית. תגובה זו שימשה כאמצעי להחזרת השליטה והסדר, ולאו דווקא כתגובה לסכנה ממשית לביטחון הציבור.
שיטור במתכונת אכיפת חוק רגילה
במקרים שבהם המפגינים לא ערערו על סמכות המשטרה, התגובה הייתה מתונה בהרבה – לרוב מעצרים בודדים או ניהול תנועה. דפוס זה הופיע בעיקר במחאות Stop the Steal ובמחאות הקורונה, גם כאשר המפגינים נשאו נשק חם או התנהגו באגרסיביות. במקרים אלה המשטרה פעלה במסגרת תפקידה כגוף אכיפת חוק ולא ככוח שיטורי מדכא, דבר המלמד על תפיסה שונה של "איום" בהתאם לזהות המוחים ולאופי פעילותם.
אלימות גזעית מובהקת ותמיכה פעילה
בחלק קטן מהמקרים נצפו ביטויי אפליה מובהקים כלפי מפגינים שחורים, כמו שימוש בכוח ללא הצדקה ברורה או פגיעה בעוברי אורח. לעומת זאת, נצפו גם מקרים נדירים של תמיכה מצד שוטרים במפגינים, במיוחד במחאות שמרניות – למשל, שוטרים שצעדו לצד מפגיני STS או הביעו הזדהות עם מתנגדי הסגר. מקרים אלה מעידים על יחסי קרבה תרבותיים ופוליטיים בין המשטרה לבין קבוצות המזוהות עם הימין האמריקאי.
מסקנות
הממצאים משחזרים תבניות היסטוריות של שיטור מפלה בארצות הברית. האלימות כלפי מחאות BLM אינה מוסברת רק באמצעות גורמי סיכון מבניים כמו גודל ההפגנה או אלימות מפגינים, אלא בעיקר באמצעות תפיסות גזעיות המעצבות את תפיסת האיום של המשטרה. מחאות של לבנים, גם כאשר הן חמושות או מאיימות, אינן נתפסות כאיום על סמכות המדינה באותה מידה.
בהיבט תיאורטי, השילוב בין הגישה הבלו לתיאוריית האיום הגזעי-אליטיסטי מספק תמונה מורכבת: תגובות המשטרה מושפעות הן מהתנהגות המפגינים בפועל והן מהזהות החברתית של התנועה ומעמדה כלפי מבני הכוח.
המחקר מצביע על הצורך בבחינה מחודשת של נורמות השיטור האמריקאי ובפיתוח מדיניות שתצמצם את הפערים הגזעיים באכיפת החוק. בנוסף, הוא מציע כיוונים למחקר עתידי המבוססים על נתוני מצלמות גוף ותיעוד ישיר של אינטראקציות בין שוטרים למפגינים, כדי להבין לעומק כיצד תפיסות של "איום" מתגבשות בשטח ומיתרגמות להתנהגות משטרתית בפועל.
